דוד פרנקל

הרב דוד בן נפתלי הירש פרנקל - מירלש (1707, 4 באפריל 1762) היה רבה של קהילת ברלין מ‑1743 ועד מותו. חיבר את הפירושים לקרבן העדה ולשיירי קרבן על התלמוד הירושלמי.


נולד בברלין, בנו של הרב נפתלי הירש מירל'ס, רבה של העיר. מ‑1737 כיהן כרבה של דסאו והנהיג שם ישיבה קטנה שבה למדו כ‑30 תלמידים. בין תלמידיו הצעירים היה משה מנדלסון, שלימים הפך לפילוסוף חשוב והצטרף לפרנקל כשזה עבר לברלין ב‑1743.

פרנקל קידם תחומי לימוד שאולי לא היו מקובלים אז אצל אשכנזים בגרמניה. הוא עודד ולימד את מורה נבוכים של הרמב"ם (ספר פילוסופי) ואת התלמוד הירושלמי (גרסה של התלמוד שנוצרה בארץ ישראל). הוא היה מעורב בהדפסת המורה נבוכים ב‑1742, אחרי כמעט 200 שנות אי־הדפסה, ועזר בהדפסת מהדורה חדשה של משנה תורה בין 1739, 1741.

בשנת ה'תק"ד (1744) יסד בברלין את "בית המדרש ברחוב היידרויטר". בית המדרש נשאר פעיל כ‑200 שנה ומשך אליו לומדים מרחבי גרמניה. רבים מלומדיו הפכו לרבנים בקהילות שונות.

הוא נחשב לאחד הרבנים האשכנזים הראשונים במרכז אירופה שהטביעו דרשה בשפת המדינה (גרמנית) במקום ביידיש. ב‑10 בדצמבר 1757 נישא על ניצחון פרוסי בקרב לויתן במלחמת שבע השנים בדיבור גרמני בבית הכנסת.

פירושו לתלמוד הירושלמי, "קרבן העדה", נדפס בשלושה כרכים: כרך על סדר מועד (דסאו, 1743), כרך על סדר נשים (ברלין, 1757) וכמה מסכתות מסדר נזיקין (ברלין, 1760). הוא לא כתב פירוש לסדר זרעים, למסכת נידה ולחלק מסדר נזיקין שנקרא "חלק הבבות". בנוסף לפירוש הרגיל פרסם גם חידושים ותוספות בשם "שיירי קרבן".

מאוחר יותר חיבר רבי משה מרגלית פירוש נוסף בשם "פני משה". שני הפירושים הללו נדפסו במהדורת וילנא של הירושלמי ונחשבים למפרשים קלאסיים.

במשפחתו נראה קשר לרבנים אחרים: גיסו היה הרב חיים יונה תאומים, ובנו יואל זאב נישא לאיידל, בתו של בן דודו יצחק יוסף תאומים.

הרב דוד פרנקל (1707, 1762) היה רבה של ברלין מ‑1743 עד שנסע מהעולם. חיבר פירוש לתלמוד הירושלמי בשם "קרבן העדה".


נולד בברלין. אביו היה הרב נפתלי הירש מירל'ס. משנת 1737 היה רב בדסאו. שם פתח ישיבה קטנה. כ־30 תלמידים למדו שם. אחד מהם היה משה מנדלסון. מנדלסון היה תלמיד חכם שפעם גדל והפך לפילוסוף.

פרנקל אהב ללמוד ספרים חשובים. הוא קרא ודרש את מורה נבוכים של הרמב"ם. מורה נבוכים זה ספר שקשה להבין לפעמים. הוא גם חיזק את לימוד התלמוד הירושלמי. התלמוד הירושלמי הוא ספר הלכות ולימוד שנכתב בארץ ישראל.

הוא עזר להדפיס את מורה נבוכים ב‑1742. בין 1739 ל‑1741 יצאה מהדורה חדשה של משנה תורה בעזרתו.

ב‑1744 פתח בית מדרש ברחוב היידרויטר. אנשים למדו שם דורות רבים. ב‑1757 נשא דרשה בגרמנית על ניצחון בקרב במלחמה. זה היה מיוחד כי רוב הרבנים דיברו אז ביידיש.

פירושו "קרבן העדה" יצא בשלושה חלקים: על סדר מועד ב‑1743, על סדר נשים ב‑1757, ועל חלקי נזיקין ב‑1760. הוא גם כתב תוספות שנקראו "שיירי קרבן". הפירושים האלו נדפסו במהדורת וילנא והפכו לפירושים חשובים לתלמוד הירושלמי.

במשפחתו היה הרב חיים יונה תאומים גיסו. בנו יואל זאב נישא לאיידל, קרובת משפחה.