דולוס מיקל אי אבליה (בקטלאנית: Dolors Miquel i Abellà; נולדה ב-18 ביולי 1960) היא משוררת קטלאנית ממחוז ליידה שבסגריה. היא גם עוסקת בכתיבה עיתונאית ובהוראה.
סגנונה מוכר בשל הישירות והטון הפשוט, ובשימוש נרחב בצורות לשון דיאלקטליות, כלומר מילים וביטויים מקומיים מהאזור. ספר הביכורים שלה, הרוח והבית הסגור, יצא ב-1990 וזיכה אותה בפרס רוזה לוורוני מטעם עיריית קאדאקס. בין ספריה הבולטים נכללים ספר הגברים (1998), שירי הייקו של נהג המשאית (1999), צוענייה רוק (2002) ורוחות האדמה (2004), שעליו קיבלה פרס עיריית ברצלונה.
בשנת 1992 היא פרסמה גם קובץ סיפורים, הפרסום היחיד שלה בז'אנר זה.
דולוס מיקל אי אבליה נולדה ב-18 ביולי 1960 בעיר ליידה שבקטלוניה. היא כותבת שירים. היא עובדת גם ככתבת וכמורה.
השירים שלה ברורים וכוללים מילים מקומיות מהאזור. ספר הביכורים שלה, הרוח והבית הסגור, יצא ב-1990 וזכה בפרס של קאדאקס. היא הוציאה ספרים נוספים. ב-2004 קיבלה פרס על רוחות האדמה.
ב-1992 פרסמה גם קובץ סיפורים אחד.
