דון חואן (Don Juan) הוא דמות דמיונית, כלומר דמות לא אמיתית שמקורה כנראה בסיפור עם. השם מציין אדם שמפורסם ביכולתו לפתות נשים ולהיות מאהב מושך והפכפך.
המחזה הראשון שבו הופיע הוא "הרמאי מסביליה והאורח מאבן" של טירסו דה מולינה, משנת ~1630. זהו מחזה מסוג טרגדיה, מחזה חמור שמציג עונש על חטא לפי האמונה הנוצרית של התקופה. בעלילה דון חואן מתחפש למאהביהן של נשים, מנצל אותן, ורצח מתגלה כמעשה המחריף את גורלו. רוח האב הנרצח או פסל האבן שלה רודפת אותו, ובסיום דון חואן נהרג וקרבנותיו משיגות חופש ונישואין.
הסיפור זכה לתפוצה רחבה והוליד עיבודים רבים. מולייר כתב גרסה ב-1665 שנכשלה במה בגלל מחאות על יחס לא דתי. מוזיקת-במות חשובה היא האופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט מ-1787; אופרה היא מחזה שמבוצע בשירה ובתזמורת. גם משוררים ומחזאים כמו לורד ביירון ויוצרי המאה ה-19 כתבו על הדמות.
אחד העיבודים המפורסמים בספרד הוא "דון חואן טנוריו" של חוזה ת'ורילה משנת 1844. גרסה זו התקבלה בחום ומשמשת עד היום: המחזה הוצג מסורתית ב־1 בנובמבר, יום כל הקדושים, ברחבי ספרד. המושג העכשווי "דון ז'ואן" מושפע בעיקר מעיבוד זה.
במאה ה-21 הופקו עיבודים מודרניים. באמריקה הלטינית צולמה טלנובלה ב-2008 בשם "דון חואן והגברת הנאוה". בישראל שודרה הסדרה ב-2010 בשם "דון חואן". הסדרה מדגימה זוגיות מודרנית עם חופש מיני, נטייה למימוש עצמי וחוסר מחויבות משפחתית.
בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, זרם העוסק במשמעות החיים ובבחירה אישית, סרן קירקגור ראה בדון ג'ובאני (כדמות במוזיקה של מוצרט) דוגמה ל"האדם האסתטי". הכינוי מתאר מי שחי רק בשביל הנאות. קירקגור טען שחיים כאלה מובילים לבסוף לדיכאון ואובדן משמעות.
דון חואן הוא דמות בדיה. זה אומר שהוא לא היה אמיתי. בסיפורים הוא אוהב לפתות נשים.
המחזה הראשון עליו נקרא "הרמאי מסביליה והאורח מאבן". המחזה נכתב בסביבות שנת 1630. שם הוא עושה מעשים רעים. אב של נערה נהרג, ורוח או פסל שלו רודפים את דון חואן עד סופו.
הסיפור הפך לפופולרי מאוד. מוזיקה מפורסמת שנכתבה על דון חואן היא האופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט. אופרה היא סיפור שמושר.
בספרד יש מחזה מפורסם בשם "דון חואן טנוריו" משנת 1844. המחזה הוצג באופן מסורתי ב־1 בנובמבר, יום כל הקדושים.
ב־2008 נעשתה טלנובלה על דון חואן. ב־2010 שידרו אותה בישראל. הסדרה מראה זוגיות מודרנית עם הרבה חופש ובחירה.
תגובות גולשים