דז'ה וו

דֶּזָ'ה-ווּ (צרפתית: Déjà-vu, מילולית "כבר נִרְאָה") היא תחושה שמה שמתרחש עכשיו כבר קרה בעבר. זו חוויה רגעית ובלתי צפויה, אך נפוצה יחסית. המונח נטבע בידי החוקר הצרפתי אמיל בוליק בספרו L'Avenir des Sciences Psychiques.

שמה המדעי של התופעה הוא פרומנזיה (מלטינית: "לפני הזיכרון"). קיימות תופעות קרובות: ז'מה ווּ (Jamais vu, "לא נראה מעולם": דבר מוכר נראה חדש) ופּרֶסק ווּ (Presque vu, "כמעט נראה": תחושת היות על סף הבנה שלא מתממשת).

חוקרים משערים כי הדז'ה וו נובע מכשל מקומי במוח, לרוב באזור האונה הרקתית (temporal lobe, אזור במוח המעורב בזיכרון ובזיהוי סיטואציות). יש שתי השערות נפוצות: הראשונה, שהחוויה מועברת בטעות לזיכרון לטווח-ארוך, ויוצרת כפילות של מידע; השנייה, שיש "שבר בזיכרון" של הדקות האחרונות, והמוח מנסה להשלים אותו על ידי החוויה הנוכחית.

מחקרים מראים כי יותר משני שלישים מהאוכלוסייה חוו דז'ה וו לפחות פעם אחת. תכיפות התופעה עולה בגיל ההתבגרות ואז יורדת בהתקדמות הגיל. היא מופיעה בשכיחות גבוהה במצבים של עייפות, לחץ, בערב, בזמן האזנה, וגם תחת סמי הזיה. לא נמצא הבדל עקבי בין המינים. תופעה זו נפוצה יותר אצל אנשים צעירים, אצל חולי סכיזופרניה ואצל חולי אפילפסיה.

הסברים פסיכיאטריים ונוירולוגיים מצביעים על מעורבות של מבנים כמו ה-parahippocampal (אזור המוח העוטף את ההיפוקמפוס, קשור בזיהוי סביבתי ובזיכרון). על פי ג'וזף ספאט, תקלה בקשרים בין אזורים אלה יוצרת את תחושת המוכרות.

אלן ס. בראון הציע כמה מודלים מקובלים. אחד מהם נקרא "הכרות מוחלטת מבלי זכירה ברורה": לפיו תחושת המוכרות מבוססת על חפיפה בין אלמנט מתוך זיכרון ישן לבין חוויה נוכחית. הזיכרון הישן אולי לא קיבל תשומת לב מלאה тогда, אך נשמר במערכת, ולכן המצב החדש מרגיש מוכר.

אבחנה פשוטה נוספת מציעה כי עיכוב קטן בהעברת מידע מאחת העיניים לעומת השנייה יוצר תחושת כפילות של האירוע, וכך מתעורר הדז'ה וו.

המילה צרפתית: "דז'ה" = חיזיון, "וו" = מהעבר.

דֶּזָ'ה-ווּ פירושו "כבר נראה" בצרפתית. זו תחושה ששעה אחת מהחיים נראית כמו שכבר קרתה.

אמיל בוליק קרא לתופעה הזו בשם הזה. השם המדעי שלה הוא פרומנזיה (כוונה: "לפני הזיכרון"). יש גם תופעות דומות בשם ז'מה ווּ ופּרֶסק ווּ. ז'מה ווּ זה כשדבר מוכר מרגיש חדש. פּרֶסק ווּ זה כשכמעט מבינים משהו, אבל לא מצליחים.

רוב המדענים חושבים שזה נובע מתקלה קטנה במוח. במיוחד באזור שנקרא האונה הרקתית. אזור זה עוזר לנו לזכור ולזהות מקומות.

רוב האנשים חוו דז'ה וו לפחות פעם אחת. זה קורה יותר בגיל ההתבגרות. זה קורה גם כשעייפים, לחוצים או לאחר נסיעה. אנשים שיש להם בעיות מסוימות במוח, כמו אפילפסיה (מחלה שגורמת לפרכוסים), חווים זאת יותר.

מדענים מציעים שני רעיונות עיקריים. רעיון אחד אומר שהחוויה עוברת בטעות לזיכרון ארוך טווח. רעיון שני אומר שהמוח משלים זיכרון חסר מהדקות האחרונות. יש הסבר נוסף שאומר שידרוש קטן בזמן שליחה מהעיניים למוח יכול לגרום לתחושה שהדבר כבר קרה.

במילים פשוטות: לפעמים משהו קטן בתקשורת בין החושים או בזיכרון גורם לנו להרגיש שהיינו במקום זה כבר.