די ולטבינה

די ולטבינה (בגרמנית: Die Weltbühne, "במת העולם") היה שבועון גרמני על פוליטיקה, אמנות וכלכלה. נוסד ב־1905 ובשלביו הראשונים קרא לעצמו Die Schaubühne ("הבמה") ועוסק בעיקר בתיאטרון.
העיתון שינה את שמו ל"וולטבינה" ב־1918. בתקופת רפובליקת ויימאר (שלטון גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה) נקט קו שמאלי וליברלי והיה פורום מרכזי לאינטלקטואלים וסוציאליסטים. היוזם היה זיגפריד יעקבזון. לאחר מותו ב־1926 הוכנס קורט טוכולסקי כעורך רשמי, אבל בפועל ניהול העיתון הועבר לקרל פון אוסייצקי במאי 1927.
במהלך כהונתו חשף אוסייצקי ב־1929 שגרמניה משקמת את כוחותיה הצבאיים בניגוד להסכם ורסאי (הסכם שלום אחרי מלחמת העולם הראשונה). ב־1931 הועמד לדין על בגידה וריגול ונשלח ל־18 חודשי מאסר. מאוחר יותר זכה בפרס נובל לשלום ב־1935 על מאבקו לחופש הביטוי.
עם עליית הנאצים לשלטון נאסרה הופעת השבועון. המהדורה האחרונה בגרמניה יצאה ב־7 במרץ 1933. בגלות המשיך השבועון לצאת בפראג ובפריז תחת השם Die neue Weltbühne עד קיץ 1939. אחרי מלחמת העולם השנייה חודשה ההוצאה במזרח ברלין ב־1946 והמשיכה עד יולי 1993.
למרות שהופץ בכמות קטנה יחסית, כ־15,000 עותקים בשיאו, הפך השבועון לחוברת אדומה קטנה וחשובה שמרכזת כותבים שמאליים. בין הכותבים היו יעקבזון, טוכולסקי, אוסייצקי ועוד סופרים בולטים כמו אריך קסטנר ואלפרד פולגר.

די ולטבינה (בגרמנית: Die Weltbühne) היה עיתון גרמני על תיאטרון, פוליטיקה ואמנות. הוא התחיל ב־1905. בתחילה קראו לו Die Schaubühne. השם הזה אומר "הבמה".
העיתון שינה את שמו ל"וולטבינה" ב־1918. בתקופה שנקראת רפובליקת ויימאר (שלטון בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה) העיתון דגל ברעיונות שמאליים. מייסדו היה זיגפריד יעקבזון.
בשנות ה־20 חשף העיתון שחלקים בצבא משקמים עצמם, למרות הסכם ורסאי (הסכם שלום אחרי מלחמה). העורך קרל פון אוסייצקי נאסר ונכלא לזמן מה. אחר כך הוא קיבל פרס נובל לשלום ב־1935. פרס נובל הוא פרס חשוב על קידום שלום.
כשעלו הנאצים לשלטון ב־1933 אסרו את העיתון. מהדורה אחרונה בגרמניה יצאה ב־7 במרץ 1933. העיתון המשיך להופיע בחו"ל עד 1939. אחרי המלחמה חזר העיתון למזרח ברלין ב־1946. הוא יצא עד 1993. בשיאו הופץ בכ־15,000 עותקים. זה היה חוברת אדומה קטנה ורבת כותבים.