ביצירה המקורית התקיימה ישות אחת בשם אנו (Anu). כדי להיפטר מתכונות שליליות, היא הוציאה מהגוף את הרוע, וזה הפך לדרקון רב-ראש בשם תט'אמת (Tathamet). התנגשותם יצרה את היקום: מגופה של תט'אמת נוצר הגיהנום, ומגופו של אנו נוצר גן העדן והמלאכים.
ממשפחת השדים בגיהנום קמו שלושה הרשעים העליונים, האחים: דיאבלו (Diablo), אדון האימה, בעל (Baal), אדון ההרס, ומפיסטו (Mephisto), אדון השנאה. מתחתיהם עומדים רשעים נחותים כמו אנדריאל ודוריאל.
חמשת המלאכים החזקים בגן העדן כונסו למועצה שנקראת המועצה האנג'ירית (Angiris Council). אחד המפורסמים הוא טיריאל (Tyrael), מלאך הצדק. בין גן העדן לגיהנום ניצב מישור מיוחד שנקרא מישור המהומה, שבו נמצאת אבן העולם (Worldstone), אבן שמעצבת את המציאות סביבו.
מלאך בשם ינאריוס (Inarius) ובת-שדה של מפיסטו, לילית' (Lilith), ברחו ליצירת עולם חדש שנקרא Sanctuary. הם השתמשו בכוח אבן העולם כדי להסתיר את העולם הזה. שילובים בין מלאכים לשדים הולידו את ה-Nephalem, יצורים חצי-מלאכים חצי-שדים, חזקים מאוד. ינאריוס חשש מכוחם וגילה תכונה באבן העולם שהחלישה את צאצאיהם עד שהפכו לבני אדם.
המועצה האנג'ירית התלבטה אם להשמיד את Sanctuary. אמפריוס (Ampherius), מנהיג המועצה, רצה להשמידו, אך טיריאל ואוריאל התלבטו ותמכו בשימורו. שלושת האחים בגיהנום הבינו גם הם שיש כאן הזדמנות לגייס את העולם וגם נלחמו ביניהם הרשעים הנחותים, מה שהוביל להגליה של האחים אל Sanctuary.
כדי להתמודד עמם, הקים טיריאל מסדר קוסמים בשם הורדרים (Horadrim). ההורדרים אחזו אבני נשמה (Soulstones), חפצים שנועדו לכלא נשמות השדים. מפיסטו נכלא באבן כחולה וקברו בעיר טרווינקל. דיאבלו נכלא באבן אדומה שנקברה מתחת לעיירה טריסטרם. בעל הוכנס לגופו של תל-ראשה (Tal Rasha), קוסם חזק, והורדרים קברו אותו מתחת לאדמה כדי לכלאו שם.
לאחר מכן, מפיסטו השפיע על כהני מקדש האור ושם נוצרו מכשולים למשיגי האבנים. דיאבלו הצליח להשפיע על הארכיבישוף של טריסטרם ולגרום ללזארוס (Lazarus) לחטוף את הנסיך אלברכט. דיאבלו השתמש בחור בראש הילד כדי להתחיל להשתלט על גופו, ובכך החלה שרשרת אירועים שגרמה למלך לאוריק לאבד שלוותו ולהוביל למלחמה ואכזריות בעיירה.
הגיבור מגיע לעיירה טריסטרם. עליו לרדת אל הקתדרלה שמהווה מבוך של 16 קומות, להילחם במפלצות, לפתור משימות ולבסוף להתמודד מול דיאבלו. בסוף המשחק הגיבור דוקר את ראשו של דיאבלו באבן הנשמה כדי לכלא את נשמתו שוב, אבל במשחק ההמשך מתגלה שרשמית דיאבלו הצליח להשתלט על הגיבור.
דיאבלו הוא משחק תפקידים ופעולה (Action RPG) מסוג "Hack and Slash", שחקן שולט בדמות יחידה, נאבק במפלצות, אוסף חפצים ומפתח את הדמות. המשחק מתרחש לעיתים במבוכי-דיאנון שמעוצבים מחדש בכל טעינה (אקראיות ביצירת השלבים). לשחקן יש עיר מרכזית, טריסטרם, שבה ניתן לקנות נשק, לשוחח עם דמויות לא-שחקניות (NPC) ולקבל משימות.
המשחק תומך במצב מרובה משתתפים עד 4 שחקנים. השליטה נעשית בעיקר בעכבר; חלק מהפעולות מבוצעות במקלדת.
ניתן לבחור בין שלוש דמויות: לוחם (Warrior), נוכלת (Rogue) ומכשף (Sorcerer). לכל דמות יש תכונות ומיומנויות שונות שמשפיעות על יכולת השימוש בפריטים ובקסמים. בהרחבה Hellfire נוספה דמות הנזיר (Monk). שתי דמויות נוספות תוכננו אך לא הושלמו לפרסום.
קיים מבחר גדול של פריטים: נשקים, שריון, מטענים, טבעות ותליון. פריטים מחולקים לפי איכות וצבע: לבן רגיל, כחול פריטי קסם וזהב פריטים מיוחדים. פריטים יכולים להכיל תכונות אקראיות. יש פריטים מתכלים כמו מגילות ושיקויים שמשתמשים בהם פעם אחת. לפריטים יש עמידות: שימוש יוריד את העמידות עד השמדתם, אך ניתן לתקן פריטים בתשלום.
"דיאבלו: להבות הגיהנום" (Diablo: Hellfire) היא חבילת הרחבה שפותחה על ידי Synergistic Software. היא מוסיפה דמות נזיר, אזורים חדשים כמו הקן המוגלתי וקברי השדים, וחפצים חדשים. ההרחבה לא מוסיפה מפלצות חדשות משמעותיות, אלא משתמשת בעיצובים קיימים.
הרעיון המרכזי הוצע על ידי דייוויד ברוויק בזמן עבודתו בחברת Condor שעמדה מאחורי רעיון המשחק. בליזארד התעניינה ופיתחה את המשחק בזמן שביקשה שהוא יהיה בזמן-אמת ותומך במולטיפלייר. המשחק שוחרר ב-31 בדצמבר 1996 ומשמש ככותר הראשון בסדרה שכוללת Diablo II ו-Diablo III.
המוזיקה הולחנה על ידי מאט אולמן (Matt Uelmen). הפסקול מכיל מספר רצועות, והשחרור הרשמי של הפסקול נעשה שנים לאחר מכן.
המשחק זכה לביקורות חיוביות מאוד. מבקרים העריכו את המשחקיות הממכרת, את האקראיות של השלבים, את המגוון של פריטים ואת אפשרות המולטיפלייר. דיאבלו זכה במספר פרסי "משחק השנה" ובמעמד של משחק קאלט.
המכירות התחילו בין כמה מאות אלפי עותקים והמשיכו לגדול: כ-500,000 עותקים באפריל 1997, 750,000 ביוני, ומיליון עד סוף נובמבר 1997. עד סוף 1997 נמכרו כ-670,155 בארצות הברית בלבד. בהמשך הגיעו המכירות למיליוני עותקים בעולם.
דיאבלו נחשב לאחד ממשחקי התפקידים המשפיעים והפופולריים, ויצר קהילת שחקנים ענפה ואת תרבות הסדרה.
לפני הכול הייתה יצור אחד בשם אנו. כשיצא ממנו מה שגרם לרוע, נוצר מפלצת ענקית בשם תט'אמת. המאבק ביניהם יצר את העולם.
מהגיהנום יצאו שלושה שדים חזקים: דיאבלו, בעל ומפיסטו. מהגן עלו חמישה מלאכים חשובים, וביניהם טיריאל.
מלאך בשם ינאריוס ולילית' (בת של מפיסטו) ברחו ויצרו עולם חדש שנקרא Sanctuary. שילוב של מלאכים ושדים בנוי לספר ילדים נקרא Nephalem, חצי-מלאך חצי-שד. כדי שלא יהיו חזקים מדי, ינאריוס החליש אותם.
כדי לעצור את שלושת השדים, נוצרו אבני נשמה. מפיסטו, דיאבלו ובעל נתפסו באבנים שונות. דיאבלו נאטם מתחת לעיר קטנה בשם טריסטרם.
הגיבור מגיע לטריסטרם. הוא יורד לקתדרלה עם 16 קומות. בכל קומה יש מפלצות ואתגרים. בסוף הוא נלחם בדיאבלו ומנסה לכלא אותו שוב באבן נשמה.
דיאבלו הוא משחק תפקידים ופעולה. שחקן שולט בדמות בודדת, בונה אותה, אוסף חפצים ונלחם במפלצות. יש עיר מרכזית בשם טריסטרם לשם חוזרים בין הרפתקאות.
יש שלוש דמויות לבחור מהן: לוחם, נוכלת ומכשף. בכל דמות יש יכולות אחרות. בהרחבה נוספה דמות הנזיר.
יש נשקים, שריון, טבעות ותליון. פריטים מגיעים באיכויות שונות. יש גם מגילות ושיקויים שמשתמשים בהם פעם אחת בלבד.
"להבות הגיהנום" (Hellfire) היא חבילת הרחבה. היא מוסיפה דמות נזיר ואזורים חדשים כמו הקן המוגלתי.
המשחק הוצע על ידי דייוויד ברוויק וחברת Condor. פרסומו היה ב-1996. המוזיקה הולחנה על ידי מאט אולמן.
דיאבלו זכה לשבח והיה מאוד פופולרי. המשחק נמכר במיליוני עותקים וקיבל פרסי "משחק השנה".
תגובות גולשים