דיזי גילספי

ג'ון בירקס "דיזי" גילספי (21.10.1917, 6.1.1993) היה חצוצרן, סולן, מנהיג להקות ומלחין אפרו-אמריקאי. יחד עם צ'ארלי פארקר ייסד את סגנון הבי בופ, בי בופ הוא סגנון ג'אז מהיר ויצירתי שמדגיש אילתור והרמוניות מורכבות. גילספי היה וירטואוז בנגינה ואלתוריו היו מקוריים. אישיותו, חוש ההומור והלבוש המסודר עזרו לאנשים לקבל את המוזיקה החדשה שלו.

נולד כצעיר מבין תשעה ילדים. בגיל 4 החל ללמוד פסנתר. בגיל 10 אביו, שהיה מוביל להקה מקומית, נפטר. בגיל 12 כבר למד לנגן טרומבון וחצוצרה בעצמו, ולעתים השתמש בכלים של שכנים כי המשפחה לא יכלה לקנות כלי. השפעה חשובה הייתה שמיעתו לנגינה של רוי אלדרידג' ברדיו. למרות שקיבל מלגה ללימודים מתקדמים, בחר לפתח קריירה פרקטית כנגן. בשנות ה-30 הצטרף לביג בנדסים, וב-1937 החליף את רוי אלדרידג' בתזמורתו של טדי היל. שם הקליט את הסולו הראשון שלו ב"King Porter Stomp". ב-1940 נשא לאשה את לוריין.

משנת 1943 התחיל להלחין בסגנון שונה מהסווינג. הוא יצר חידושים בפיסוק (איך המשפטים המוזיקליים מחולקים), בקצב, בהרמוניה וביכולת האלתור. גילספי שיתף פעולה עם צ'ארלי פארקר, והם ניגנו בסשנים במועדונים כמו Minton's ו-Monroe's. בין היצירות המרכזיות שכתב: "Groovin' High", "Woody n' You", "Salt Peanuts" ו-"A Night in Tunisia". בהתחלה הקהל לא תמיד הבין את הסגנון, אבל נגנים כמו מיילס דייוויס ומקס רואץ' התלהבו. גילספי עזר להפיץ את הבי בופ בניו יורק ולוס אנג'לס והשפיע על נגנים רבים, כולל ג'ון קולטריין ומילט ג'קסון.

הוא נודע גם בחצוצרה המקופפת שלו, שנחבבת עליו אחרי תאונה ב-1953 לפי האוטוביוגרפיה שלו. מאחרים טענו שהוא ראה כלי כזה כבר ב-1935, אך בכל מקרה החצוצרה הזו הפכה לסימן ההיכר שלו.

בשנת 1956 הוביל גילספי תזמורת במימון מחלקת המדינה של ארצות הברית. במסגרת זו, יחד עם המעבד קווינסי ג'ונס, ערכו סיבוב הופעות בעולם בשם "שגרירי הג'אז". המשימה הייתה להפיץ מוזיקה אמריקאית ולהציג דמות מנהיגתית ומחנכת.

ב-1947 נפגש עם המתופף הקובני צ'אנו פוזו והחצוצרן מריו באוזה. הם שילבו מקצבים אפריקאיים שהגיעו לקובה עם מסורות מקומיות ועם ג'אז. שילוב זה יצר את הג'אז הלטיני. דפוס מקצב חשוב הוא הקלאווה (clave), דפוס דו-תיבתי עם דגש 3:2 או 2:3. תחילה ההרכב ניגן במועדוני ריקוד כמו הפלאדיום ותיאטרון אפולו. מאוחר יותר חיבר גילספי נגנים לטיניים וניגן איתם סיבובי הופעות והקלטות.

ב-1964 הציע את מועמדותו לנשיאות כהצהרה פרודית ונקודתית. במקביל השתמש בהומור כדי לתמוך בזכויות האזרח ולקרב קהלים למוזיקה. מבקרים מסוימים חשבו שהוא נוקט גישה מתונה מדי. ב-1970 הצטרף לאמונה הבהאית והפך למפיץ שלה בקרב חבריו. ב-1974 ביקר בישראל. ב-1979 פרסם את האוטוביוגרפיה "To Be or Not to Bop". בשנות ה-80 הופיע בתכניות טלוויזיה לילדים וב-1980 שימש כמנצח תזמורת האומות המאוחדות שלוש שנים. ב-1989 ערך סיבוב הופעות גדול שכלל הופעות עם תזמורות סימפוניות.

זכה להוקרה רבה: נבחר להיכל התהילה של הג'אז כבר ב-1960, קיבל תארים רבים של דוקטור לשם כבוד (כולל מכללת ברקלי ב-1989), פרס גראמי על מפעל חיים ב-1989, ותארים וכיבודים נוספים. ב-26.11.1992 נחגג יום הולדתו ה-75 בקרנגי הול, בעוד הוא שקוע במאבק בסרטן הלבלב.

גילספי נפטר ב-6.1.1993. נערכה לו הלוויה בהאית בקרב משפחתו וחברים, גופתו נשרפה, ולפני הטקס הוצב ארונו בקתדרלה בניו יורק כדי שהציבור יוכל לחלוק לו כבוד אחרון.

ג'ון בירקס "דיזי" גילספי (1917, 1993) היה כנר חצוצרה מפורסם. הוא עזר ליצור את הבי בופ, בי בופ הוא ג'אז מהיר ויצירתי. הוא ניגן בייחוד בחצוצרה ואלתר בקצב ובסגנון חדש.

נולד למשפחה גדולה. בגיל 4 התחיל לנגן בפסנתר. בגיל 10 אביו מת. עד גיל 12 למד לנגן טרומבון וחצוצרה בעצמו. משפחתו לא יכלה לקנות לו כלי, אז השתמש בכלים של שכנים.

ב-1943 התחיל לכתוב מוזיקה חדשה יחד עם צ'ארלי פארקר. הם ניגנו בסשנים במועדונים. דיזי כתב שירים מפורסמים כמו "Salt Peanuts" ו-"A Night in Tunisia". רבים מהשירים האלו שינו את הג'אז.

ב-1947 פגש נגנים מקובה והם שילבו מקצבים אפריקאיים במוזיקת ג'אז. זה יצר את הג'אז הלטיני. ההרכב ניגן במועדוני ריקוד גדולים והתחבר לקהל.

ב-1956 יצא עם תזמורת כסיבוב הופעות בעולם. זה קרה בשיתוף עם קווינסי ג'ונס. המטרה הייתה לשיר ולהציג את המוזיקה האמריקאית ברחבי העולם.

ב-1964 ערך קמפיין ציני לנשיאות כדי לשים לב לזכויות האזרח. ב-1970 הצטרף לאמונה הבהאית. ב-1979 פרסם ספר חיים, וב-1980 ניהל תזמורת בין-לאומית.

גילה זכה בפרסים רבים, כולל פרס גראמי על מפעל חיים. ב-1992 אושרו יום הולדתו ה-75 אך הוא חלה קשה. ב-6 בינואר 1993 הוא נפטר. הלוויה נערכה לפי מנהגי האמונה הבהאית.