דיסאינפורמציה

דִּיסְאִינְפוֹרְמַצְיָה היא הפצה מכוונת של מידע שקרי ומטעה שנועדה לעוות מציאות. המונח בא מרוסית (Дезинформа́ция). מונחים קרובים הם פייק ניוז (חדשות כזב) ומיסאינפורמציה, מידע מוטעה בלי כוונה. ההבדל העיקרי הוא הכוונה: אם רוצים להטעות בכוונה זו דיסאינפורמציה.

הבעיה הגלובלית גברה בעידן ה"פוסט־אמת", שבו רגשות ופוליטיקה מטשטשים את האמת. הפצת דיסאינפורמציה נפוצה במיוחד בתעמולה פוליטית ובמלחמה. המידע השקרי מוצג כאמיתי ומופץ בערוצים שבהם אנשים מצפים לחדשות, ולכן הוא משפיע בקלות.


מדד אוריינות המדיה (2023) בדק פגיעות לדיסאינפורמציה ב-41 מדינות. מדינות צפוניות ומערביות קיבלו ציונים טובים יותר. מדינות הבלקן וקווקז דירגו נמוך יותר. בישראל נמצא הדירוג ה-32 מתוך 47 בציון 42 מתוך 100. דו"ח הסיכונים של פורום הכלכלי העולמי (תחילת 2024) ציין שמיסאינפורמציה ודיסאינפורמציה הן סכנה מרכזית בטווח הקצר.


דיסאינפורמציה משמשת להשפעה על בחירות ושיח ציבורי. כלים כמו פוליטיקה חישובית (שימוש בכלים ממוחשבים למיקוד מסרים) ותוכן ממומן מאפשרים להעביר מסרים מדויקים לקהלים מסוימים. מחקרים, כולל של V‑Dem וכתב העת Nature, מצביעים על איום על הדמוקרטיה: קיטוב עולה, אמון במוסדות יורד וההשפעה על בחירות מתגברת.

דוגמאות בולטות: התערבות רוסיה בבחירות ארה"ב 2016, שבה פעלו קבוצות להפצת ידיעות כוזבות ולחיזוק קיטוב. המבצע כלל שימוש בגופים מקוונים שיצרו תכנים מזויפים. דוגמה מודרנית נוספת היא שימוש בבינה מלאכותית (AI) בטאיוואן, יצירת סרטונים וטקסטים מזויפים שנועדו לשכנע שקריות לגבי מועמדים. כמו כן דווח על ספר שפורסם ב-2024, שנכתב על ידי בינה מלאכותית והופץ בתפוצה רחבה כחלק מקמפיין פוליטי.

קיימות גם קבוצות דיגיטליות המספקות שירותי התערבות בבחירות ברחבי העולם, כולל פעולות של פריצה, שתילת תוכן והפעלת זהויות פיקטיביות ברשתות.


בלחימה משתמשים בדיסאינפורמציה כדי לבלבל את היריב. טקטיקות כוללות שתילת מידע מטעה בערוצי תקשורת, הפקרת מסמכים מזויפים, מיקום כוחות דמה ושימוש בסוכנים כפולים. ככל שהיריב יסמוך יותר על ערוץ מידע, כך הדיסאינפורמציה תהיה יעילה יותר.


חברות מפיצות לעתים מידע מטעה על מצב כספי, מוצר או בטיחות כדי למשוך משקיעים, לשמור על לקוחות או להשיג תמיכה. פעולה כזו עלולה להיות פלילית ולהוביל לחקירות. הסתרת מידע על סיכונים בריאותיים עלולה לפגוע בציבור.


היסטורית היו מקרים שבהם חברות הסתירו סכנות במוצרים. דוגמאות מפורסמות כללו זיוף מזון במאה ה-19, שתיאורו נכלל בספרים ובחקיקות מאוחרות, וסיפורו של אפטון סינקלר ("הג'ונגל" ב-1906) שחשף בעיות בתעשיית הבשר והוביל לרפורמות ופיקוח על מזון.

חברות הטבק הכחישו במשך שנים את הקשר בין עישון לסרטן, למרות ידע פנימי מאז שנות ה-50. הן השתמשו בפרסומות, לובי והטיות מחקריות. חשיפות ומסמכים פנימיים נחשפו במשפטים בשנות ה-90.


במאה ה-20 חברות גדולות הסתירו מידע על זיהום מסוכן מעובדים ותושבים, והדבר גרם לנזקים סביבתיים ובריאותיים.


משבר האופיאודים בארה"ב קודם על ידי חברות תרופות שטענו בטעות שבתי המרקחת בטוחים ולא ממכרים. השיווק המטעה הוביל למתן תרופות רבים שאנשים התמכרו אליהן. התוצאה היתה אלפי מקרי מוות; מעל 800,000 נפטרו בארה"ב לאורך התקופה המדווחת. המשבר הורגש גם בקנדה ובחלקים מאירופה.


המחקר על דיסאינפורמציה גדל. נייר עבודה מאוניברסיטת אוקספורד (2019) מצא שמספר הממשלות שעוסקות בדיסאינפורמציה ברשת עלה במהירות בשנים 2017, 2019. רוב הקמפיינים היעילים פעלו בפייסבוק וטוויטר, והשתמשו בבוטים, איסוף נתונים ותשלומי טרולים.



חינוך לאוריינות מדיה ומידע הוא כלי מרכזי. מטרתו ללמד לזהות מידע אמין ממידע מטעה. שיטות כוללות קריאה לטרלית, חיפוש מה אחרים אומרים על המקור, ובדיקה בערוצים מהימנים. פינלנד היא דוגמה למדינה שהטמיעה חינוך לזיהוי דיסאינפורמציה כבר מגן חובה.


רשתות חברתיות יכולות לתייג תוכן שקרי ולהפנות למקורות מבטלים (debunking). עם זאת, האבחון איטי ולעתים לא עומד בקצב ההפצה. בעיות בגילוי שפה, כמו בעברית, מקשות על זיהוי מהיר.


יש קריאות לסווג דיסאינפורמציה כאיום אבטחת סייבר, וניסיונות חקיקה בישראל ובעולם להתמודד עם הבעיה ברמה רגולטורית.

דיסאינפורמציה היא כשמפיצים מידע בכוונה שמטעה או שקרי. מיסאינפורמציה זה מידע שגוי בלי כוונה. פייק ניוז זה חדשות כזב שמוצגות כאמיתיות.


בעידן הנוכחי אנשים פעמים רבות מאמינים יותר לרגשות מאשר לעובדות. זה מקל על הפצת מידע שקרי. ארגונים שונים בודקים כמה מדינות פגיעות לבעיה. בישראל הציון במדד מסוים היה נמוך יחסית.


אנשים ומדינות לעתים מפיצים מידע כוזב כדי לשכנע אחרים איך לבחור. לדוגמה, ב-2016 היו ניסיונות להשפיע על בחירות בארצות הברית. גם בינה מלאכותית יכולה ליצור סרטונים או ספרים שקריים שנראים אמיתיים.


במלחמה משתמשים בדיסאינפורמציה כדי לבלבל את האויב. זה כולל שליחת הודעות שקריות, הצגת כוחות דמה ושהחיילים יאמינו למה שאינו נכון.


חברות לפעמים מסתירות מידע רע על מוצרים כדי להרוויח. בעבר זייפו מזון, וזה הוביל לתקנות חדשות. ספר בשם "הג'ונגל" חשף בעיות בתעשיית הבשר והוביל לשינויים.

חברות הטבק הסתירו מידע על סכנות העישון עשרות שנים. גם חברות תרופות הובילו למשבר האופיאודים כשהטעו שרופות בטוחות. משבר זה גרם למותם של אלפי אנשים בארצות הברית.


חוקרים בוחנים דרכים לעצור דיסאינפורמציה. חינוך הוא פתרון חשוב: ללמד ילדים ומבוגרים לבדוק מקורות ולחפש כמה מקורות על אותה עובדה. פינלנד מלמדת ילדים לזהות מידע שקרי כבר בגיל צעיר.


אתרי רשת יכולים לסמן מידע שגוי ולעזור להפריך אותו. זה לא תמיד מספיק כי ההפצה מהירה. יש גם ניסיונות לחוקק חוקים ולהגדיר דיסאינפורמציה כאיום שצריך להתמודד איתו.