דיפלומטיה היא האמנות של ניהול משא ומתן בין נציגים מוסמכים של קבוצות או מדינות. המטרה היא לקדם אינטרסים שונים בלי להוביל לעימות. באופן רחב יותר, דיפלומטיה היא שימוש בטקט ובלשון מדודה להשגת מטרות אסטרטגיות, למשל ניסוח הצהרות שקולות. זהו גם תחום אקדמי הנלמד בייעודים כמו יחסים בין-לאומיים והיסטוריה.
קיימים שלושה אופנים עיקריים לניהול דיפלומטיה. דיפלומטיה דו-צדדית היא משא ומתן בין שתי מדינות, והיא נפוצה בשגרירויות ובביקורים מדיניים. דיפלומטיה רב-צדדית מתקיימת בין מספר מדינות יחד, ונולדה רשמית בקונגרס וינה (1815). כיום רוב הסכמי הסחר, אמנות סביבתיות והסכמי בקרת נשק הם רב-צדדיים. דיפלומטיה אזורית היא גרסה של רב-צדדית בין מדינות באותו אזור גאוגרפי.
דיפלומט הוא נציג רשמי של המדינה. משלחת דיפלומטית היא קבוצת דיפלומטים ממדינה אחת. בראש המשלחת עומד בדרך כלל השגריר, הדרג הדיפלומטי הבכיר. שגרירי-לא-מקום (non-resident) יכולים לייצג את מדינתם גם במדינות נוספות ללא מושב קבוע. מדינות גם ממנות שגרירים לארגונים בין-לאומיים, בראש ובראשונה לאו"ם.
מנגנוני דיפלומטיה קיימים מאז המזרח הקדום, כולל מכתבי תל אל עמרנה מהמאה ה-14 לפנה"ס. בתנ"ך מופיעות דוגמאות לשימוש בדיפלומטיה לצד כוח צבאי. ביוון העתיקה הדיפלומטיה הייתה פחות מפותחת מאשר בניהול הפוליס היווני.
שורשיה המודרניים של הדיפלומטיה נטועים בצפון איטליה של המאה ה-15. מילאנו ופירנצה הקימו שגרירויות קבע, והמנהג התפשט לשאר אירופה. הוגו גרוציוס תרם להתפתחות המשפט הבין-לאומי, והקרדינל רישלייה קידם ריכוז סמכויות חוץ וייסד משרד לענייני חוץ (1626).
לאחר המהפכה הצרפתית השתנו המוסדות הדיפלומטיים. בקונגרס וינה (1815) נוסדו כללים מוסכמים לדירוג ולפרוטוקול. במאה ה-20 חלה תנועה לעבר דיפלומטיה ציבורית ורב-צדדית. ארגונים בין-לאומיים כגון האו"ם קיבלו חשיבות רבה.
חסינות דיפלומטית היא ההגנה החוקית על דיפלומטים מפני מרדף משפטי במדינה המארחת. הזכויות הללו מוסדרות באמנת וינה (1961). אם דיפלומט מבצע פשע חמור, המדינה המארחת יכולה לגרשו. שגרירויות נהנות מאי-פולשנות: מסמכיהן ומבניהן לא נדרשים לחיפוש או לכיבוש.
שגרירויות משמשות לעתים גם כמרחב לפעילות מודיעין. ישנו קשר בין דיפלומטיה לריגול: נספחים צבאיים אוספים מידע רשמית, ומרגלים מסווים עלולים לפעול מתוך שגרירות. מדינות יכולות להכריז על דיפלומט אנשים כ"אישיות בלתי רצויה" (Persona Non Grata) ולהורות על עזיבתם.
דיפלומטיה כופה היא שימוש באמצעים לא-צבאיים כדי ללחוץ על מדינה לשנות מדיניותה. כלים כאלה כוללים סנקציות כלכליות ואי-קבלת חברות בארגונים. לעיתים הלחץ יכול להוביל לתוצאות בלתי צפויות, כפי שמדגימים מקרים היסטוריים.
במתחים מדיניים נהוג להשיב דיפלומטים לארצם מחשש לביטחונם. ניתוק יחסים דיפלומטיים הוא צעד דרסטי שבעבר נעשה במקרים של משבר חמור. גם במלחמות נשמרים מאמצים דיפלומטיים, בין היתר לשם הסכמי שביתת נשק ושלום. לעיתים נעזרים במתווכים צד שלישי כמו מדינות נייטרליות או גופים בין-לאומיים.
הכרה דיפלומטית היא הכרה רשמית במדינה מצד מדינות אחרות. זוהי נקודה חשובה בקביעת מעמד מדיני, אך אינה הקריטריון היחיד. דוגמה בולטת היא מצב טאיוואן, שאינו זוכה להכרה רחבה למרות שהוא מתפקד כמדינה.
דיפלומטיה היא הדרך שבה מדינות מדברות ומנסות להסכים. דיפלומט הוא אדם שאומר דברים בשם מדינתו. שגרירות היא הבית של השגריר.
יש דיפלומטיה בין שתי מדינות בלבד. זה נקרא דו-צדדית. יש גם דיפלומטיה שבה כמה מדינות מדברות יחד. זה נקרא רב-צדדית. ארגונים כמו האו"ם עוזרים למדינות לדבר ולשתף פעולה.
שגריר עומד בראש הנציגות. לעתים שגריר משרת גם במדינות אחרות מבלי לגור בהן. מדינות שולחות גם נציגים לארגונים בינלאומיים.
דיפלומטיה קיימת כבר אלפי שנים. מצאו מכתבים עתיקים שמראים זאת. בעת החדשה התחילו לערוך שגרירויות קבועות באיטליה, במאה ה-15. אחר כך המנהג התפשט לשאר אירופה.
הוגים כמו גרוציוס עזרו לבנות כללי משחק בין מדינות. הרעיון של משרד ענייני חוץ התחיל במאה ה-17. המנהגים השתנו גם אחרי מלחמות גדולות במאה ה-20.
חסינות דיפלומטית היא חוק שמגן על דיפלומטים במדינה זרה. לדיפלומטים יש הגנה על מסמכיהם ועל מבני השגרירות. אם דיפלומט עושה דבר חמור, המדינה המארחת יכולה לגרשו.
לפעמים יש מרגלים. מרגל הוא אדם שאוסף סודות. מרגלים יכולים לעבוד מתוך שגרירות. אם מרגל מתגלה, המדינה המארחת יכולה לסלקו.
לפעמים מדינות מנסות ללחוץ על מדינה אחרת באמצעים כלכליים. למשל חרמות או הגבלות על סחר. זה יכול להשפיע מאוד, ולעיתים מביא לתוצאות קשות.
כשיש מתיחות מדינית, לעתים שולחים את הדיפלומטים הביתה. אפשר גם לנתק את היחסים. אך גם במצבים קשים מנסים לשוחח כדי למצוא פתרון.
הכרה דיפלומטית היא כשמדינה אומרת שמדינה אחרת היא מדינה אמיתית. לא תמיד כל המדינות מסכימות על זה. כך קורה במקרים כמו טאיוואן.
תגובות גולשים