דיקטטור (רומא העתיקה)

דִיקְטָטוֹר (בלטינית: dictator, "מכתיב"), שנקרא גם "מגיסטר פופולי" (magister populi, "הממונה על העם"), היה משרה פוליטית ברומא העתיקה.

המשרה הייתה חידוש משפטי ברומא. היא נתנה סמכויות חריגות לפקיד אחד במצבי חירום. כדי למנות דיקטטור הוציא הסנאט סנאטוס קונסולטום (senatus consultum), שנתן לקונסולים את הסמכות למנות דיקטטור. הדיקטטור נכנס לתפקיד בטקס מיוחד בלילה לאחר חצות. עד 361 לפנה"ס נדרש הדיקטטור להיות שירת קודם כקונסול.

בדיקטטורה לא חלו חוקי הכפילות של הרפובליקה, כלומר לא מונו שני בעלי תפקיד שווים, ולא הייתה עליו אחריות אישית משפטית אחרי הכהונה. הוא נהנה מיוקרה גבוהה וליוו אותו בדרך כלל 12 ליקטורים (Lictors), נושאי הסמכות; לאחר רפורמות סולה מספרם עלה ל־24. יש מקור שאוסר עליו לרכוב על סוס בלי אישור הסנאט, אך החוק הזה שנוי במחלוקת במחקר.

לאחר המלחמה הפונית השנייה נמנע הסנאט בדרך כלל ממינוי דיקטטורים. במקום זאת ניתנה לקונסולים סמכות חירום מיוחדת (Senatus consultum ultimum), שאיפשרה להם לפעול בנחישות גם כנגד זכויות אזרחים.

המינוי בוצע רק לצורך משימות יוצאות דופן. הדיקטטורים נחלקו לפי הצורך:
- דיקטטורה צבאית: סוג המפורסם ביותר. מונה במצב סכנה צבאית. הכהונה הייתה עד שישה חודשים או עד סיום החירום. לדוגמה פאביאוס מאקסימוס בזמן המלחמה הפונית השנייה.
- דיקטטור לביצוע בחירות: נועד לנהל את הבחירות כששני הקונסולים אינם זמינים.
- דיקטטור לתיקון מבנים ציבוריים או מקדשים: עסק בבנייה ואספקת חומרים.
- דיקטטור להכרזת חג, לארגון משחקים, לשיפוט מיוחד, או למילוי שורות הסנאט.

בשנים 83, 82 לפנה"ס, לאחר מלחמת אזרחים בין סולה למריוס, הוקמה דיקטטורה חדשה בידי סולה בשם Dictator Rei publicae constituendae causa, "דיקטטורה לשם סידור המדינה". משרה זו שמרה רק על המראה של המוסד הישן, אך נתנה לסולה סמכויות כמעט בלתי מוגבלות. הוא קיבל שליטה על חוקים, רכוש, תחומי שיפוט, מדיניות חוץ ומינוי פקידים. חשוב מכך, רק הוא קבע מתי תסתיים הדיקטטורה, ולכן היא לא הייתה מוגבלת בזמן.

מטרת סולה הייתה לערוך רפורמה בחוקה ולהחזיק ביכולת לשנות את מאזן הכוחות הפוליטי. לאחר שסיים את תקנותיו והחזיר את הבחירות לשגרה, הוא פרש מרצונו ב־79 לפנה"ס והחזיר את השלטון לקונסולים.

יוליוס קיסר מונה דיקטטור לראשונה ב־49 לפנה"ס כדי לנהל בחירות לתקופה של 11 יום. בהמשך מונה דיקטטור לצורכי מלחמה לשנה, ואז לדיקטטורה לעשר שנים. חודש לפני מותו הוצב על ידי הסנאט כ"דיקטטור תמידי" (dictator perpetuus). מינויים אלה שינו את המשמעות המשפטית של המשרה והפכו אותה לכלי לממשל יחיד.

לאחר מותו של קיסר עבר מרקוס אנטוניוס חוק (lex antonia) שביטל את הדיקטטורה בחוקה. בשנת 22 לפנה"ס הציע הסנאט דיקטטורה לאוגוסטוס. אוגוסטוס סירב רשמית, אבל יצר מעמד חדש, הפרינקפס (princeps), ששילב סמכויות דיקטטוריות, קונסוליות וטריבוניות תחת מסווה רפובליקני.

ההיסטוריוגרפיה הרומית מונה כ־88 דיקטטורים.

דִיקְטָטוֹר, תפקיד ברומא העתיקה. התפקיד נתן לאדם כוח גדול למשימה מיוחדת.

הסנאט, מועצת המנהיגים ברומא, יכול היה להחליט למנות דיקטטור. הקונסולים, השופטים הבכירים, מינו אותו. הטקס היה בלילה אחרי חצות. פעם הדיקטטור צריך היה להיות קונסול קודם.

לדיקטטור היו ליקטורים, אנשים שנשאו את סמלי הכוח. היו להם בדרך כלל 12 ליקטורים. אחרי סולה מספרם עלה.

לאחר מלחמות קשות הסנאט תרגל לתת לקונסולים סמכויות חירום במקום למנות דיקטטור.

יש כמה סוגים עיקריים:
- דיקטטור צבאי: מונה בזמן סכנה ב־המלחמה. הכהונה בדרך כלל עד שישה חודשים. דוגמה: פאביוּס מאקסימוס.
- דיקטטור לבחירות: מארגן ובודק את הבחירות.
- דיקטטור לתיקון מקדשים ולבנייה.
- דיקטטור לארגון משחקים או לחגים.
- דיקטטור לשפיטה מיוחדת או למילוי שורות בסנאט.

סולה היה מצביא ומנהיג. לאחר יריבות אלימה הוא קיבל דיקטטורה מיוחדת. דיקטטורת סולה נתנה לו כוח רחב לשנות חוקים. הוא ערך רפורמות ופרש מרצונו ב־79 לפני הספירה.

יוליוס קיסר מונה דיקטטור כמה פעמים. בסוף הוא נקרא "דיקטטור תמידי". אחרי מותו ביטל מרקוס אנטוניוס את המשרה. מאוחר יותר אוגוסטוס סירב לה, אבל בנה מעמד חדש שנקרא פרינקפס. מעמד זה נתן לו הרבה סמכויות, אך שמר על צורת הרפובליקה.

ההיסטוריונים מונים כ־88 דיקטטורים ברומא.