דליה

דליה (שם מדעי: Dahlia) היא פרח רב־שנתי עם פקעות. פקעות הן גידולים תת־קרקעיים דמויי בלוטה, שממנו צומח הצמח כל עונה. הדליה שייכת למשפחת המורכבים ומקורה במקסיקו, שם היא מוגדרת פרח לאומי.

שניים מתוך כ־30 מיני הדליה הובאו לאירופה במאה ה־18: הדליה הרבגונית והדליה האדומה. את הזנים הראשונים טיפח הבוטנאי השוודי אנדריאס דאהל, ועל שמו נקרא הצמח. למרות שמקורה באמריקה, שפע הזנים כיום (כ־20,000) נוצר בזכות עבודתם של גננים אירופאים. כיום הדליה נחשבת לפרח קיץ שמצליח באקלימים ממוזגים ברחבי העולם.


בצורתה המקורית יש לדליה מרכז צהוב ושוליים אדומים. בזנים המודרניים אפשר למצוא טווח רחב של צבעים, אדום, צהוב וארגמן (סגול־אדמדם). הפרחים משתנים מאוד בצורה ובגודל; ישנם זנים שראש הפרח שלהם מגיע עד לכ־20 ס"מ בקוטר. המין המשמעותי, הדליה המנוצה, הוא בן־כלאיים והוא פוליפלואידי. פוליפלואידי הוא מצב בו יש לצמח יותר מאוסף הכרומוזומים הבסיסי שלו.

ריבוי הדליות נעשה בעיקר באמצעות פקעות. פקעות מכילות חומר דמוי עמילן בשם אינולין. לאחר סיום הפריחה יש להוציא את הפקעות מהקרקע ולשמרן במקום יבש עד לשתילה באביב הבא.

זנים מודרניים פופולריים כוללים בין היתר Moonfire, Llandaff, KayEss ו‑Tengrove Millennium.

דליה היא פרח שמגיע ממקסיקו. במקסיקו היא נחשבת לפרח חשוב.

דליות גדלות מפקעות. פקעות הן גושים מתחת לאדמה שממנו צומח הצמח. אחרי הפריחה צריך לחפור את הפקעות ולשמור אותן יבשות עד האביב.

יש המון זנים של דליה. יש דליות בצבעים שונים, אדום, צהוב וסגול. יש פרחים קטנים ויש פרחים ענקיים. חלק מהראשונים שעובדו באירופה הובאו במאה ה־18 והבוטנאי אנדריאס דאהל נתן להן את השם.

הדליה גדלה טוב בקיץ בארצות עם מזג אוויר מתון. כמה זנים מפורסמים הם Moonfire ו‑Llandaff.