דלקת התוספתן

דלקת התוספתן (Appendicitis) היא דלקת של התוספתן, איבר קטן המחובר למעי הגס. זה גורם לכאב בטן חזק ודורש לעתים קרובות ניתוח חירום כדי לכרות את התוספתן. אם לא מטפלים, עלול להתרחש זיהום חמור בחלל הבטן (דלקת הצפק) או הבלתי-נמנע - מצב מסכן חיים.

המקרה הראשון שתועד קשור למאה ה-18 (1711), והמונח appendicitis הוצג רשמית ב-1886 על ידי רג'ינלד פיץ. השכיחות השנתית במדינות מפותחות היא כ-90, 100 מקרים ל-100,000 איש. המחלה שכיחה יותר בגילאים 10, 30 ושכיחה מעט יותר אצל גברים. הסיכון לחלות במהלך החיים נאמד בכ-7, 8% בממוצע עולמי, עם שונות אזורית.

הגורם השכיח לדלקת הוא חסימה של נהור התוספתן (החלל שבתוכו). בחללים הולכים ונחסמים מצטבר ריר ולחץ. אצל צעירים החסימה נגרמת לעתים קרובות מהגדלה של קשריות לימפה (תאי חיסון) בעקבות זיהום. אצל מבוגרים חסימה עלולה להיגרם על ידי פקקי צואה. נדיר שהחסימה נובעת מגוף זר או סרטן.

חסימה מונעת ניקוז, והריר שנצבר מעלה את הלחץ בתוך התוספתן. הלחץ חוסם את אספקת הדם ועלול לגרום לנמק (מות רקמה) ולאחר מכן לפריקה של תוכן התוספתן לחלל הבטן. דליפה כזו יוצרת זיהום חמור בדופן הבטן.

הסיבוכים כוללים נמק, קרע או נקב של התוספתן, פליטת תוכנו וחיידקים לחלל הבטן ודלקת הצפק. אלה מצבים מסוכנים הדורשים טיפול מהיר.

תסמינים נפוצים: כאב שמתחזק וממוקם בחלק התחתון הימני של הבטן, חום ושינוי בקולות המעיים. ישנם סימנים מיוחדים בבדיקה גופנית: הכאבים עלולים להחריף בעת שיעול (Dunphy's sign), מישוש צד שמאל עלול לגרום לכאב בימין (Rovsing sign), ולעיתים תנועות ירך מסוימות יפעילו כאב (Obturator ו-Iliopsoas signs).

כשקורה קרע, הכאב מתפשט והבטן נעשית קשה ונוקשה. לעתים מופיעים טכיקרדיה (דופק מהיר) וחום גבוה מעל 39 מעלות.

בדיקות דם עשויות להראות עלייה בתאי הדם הלבנים (לויקוציטים), אך בערך 10% מהחולים יש להם ספירה תקינה. ספירה מעל 20,000 מעידה על סיבוך אפשרי.

בדיקות הדמיה חשובות: אולטראסאונד בעל רגישות של כ-85% וספציפיות גבוהה, וממצאיו כוללים תוספתן רחב מ-7 מ"מ או נוזל סביבו. בדיקת CT רגישה כ-90% וספציפיות של 80, 90%, אך אינה תמיד רוטינית בגלל זמן והכנות. אצל ילדים ונשים בהריון מעדיפים אולטרסאונד. במקרים לא ברורים שוקלים לפרוסקופיה דיאגנוסטית (הסתכלות בבטן בעזרת מצלמה).

הסימן המוקדם והמובהק הוא כאב שמתחזק בחלק התחתון הימני של הבטן. כשזה קורה חשוב לגשת למיון.

הטיפול השכיח הוא כריתת התוספתן (appendectomy). לפני הניתוח נותנים מנה של אנטיביוטיקה כדי להפחית סיכון לזיהום אחרי הניתוח. יש שתי שיטות עיקריות: "פתוחה" ו"לפרוסקופית". בפרוסקופיה מבצעים חתכים זעירים ומחדירים מצלמה וכלים כירורגיים. לפרוסקופיה מקצרת אשפוז ומפחיתה זיהומים בחלק מהמקרים. היא גם מאפשרת בדיקה של שאר הבטן, ולכן עדיפה במצבים לא ברורים, בנשים פוריות או בחולים שמנים.

לעיתים מוצאים תוספתן שנראה בריא במהלך ניתוח. כיוון שהתוספתן אינו חיוני, הוא מוּסָר כדי למנוע בעיות במידה ויופיעו כאבים דומים בעתיד.

כאשר הדלקת נמשכת כמה ימים עלול להיווצר אבצס סביב התוספתן (peri-appendiceal abscess). במקרים כאלו מעדיפים לעתים טיפול שמרני באנטיביוטיקה ונוזלים במקום ניתוח מידי. אבצס גדול (כ-4, 6 ס"מ ומעלה) או חום גבוה מטופל בניקוז דרך העור בהנחיית דימות. אבצס קטן מטופל בדרך כלל באנטיביוטיקה בלבד. לאחר טיפול שמרני במבוגרים מומלצת קולונוסקופיה כמה שבועות לאחר מכן כדי לשלול גידול במעי הגס, שכן בכ-5% מהמקרים אצל מבוגרים נראה קשר לסרטן המעי הגס.

הסיכוי שחולה שטופל שמרנית יחזור לסבול מאפנדיציט נע בין כ-15% ל-25%. ההחלטה על כריתה אלקטיבית אחרי כ-6 שבועות תלויה בגיל ובמצב הכללי.

ההחלמה אחרי כריתה בדרך כלל קלה. צלקות קטנות יותר בלפרוסקופיה. לאחר שחרור מהאשפוז נחוצה מנוחה של כשבוע עד שבועיים. יש להימנע מפעילות מאומצת, שחייה והרמת משאות כבדים כחודש עד שישה שבועות.

דלקת התוספתן היא כאשר איבר קטן בשם תוספתן נדבק ומתנפח. זה יכול לגרום לכאב חזק בבטן.

המחלה נפוצה בעיקר בגיל הנעורים והצעירות. פעמים רבות צריך לטפל בה בבית חולים.

ברוב המקרים חלל התוספתן נחסם. אצל ילדים זה קורה לעתים בגלל קשריות לימפה. אצל מבוגרים חסימה יכולה להיות בגלל פקקי צואה.

החסימה מונעת ניקוז. הריר שיצטבר מעלה את הלחץ. הלחץ פוגע ברקמה ויכול ליצור קרע ודלקת בחלל הבטן. דלקת כזו מסוכנת.

אם התוספתן נקרע, התוכן שלו ייכנס לחלל הבטן. זה עלול לגרום לזיהום חזק. לכן זוהי בדחיפות רפואית.

הסימן הבולט הוא כאב שמתחזק בחלק התחתון הימני של הבטן. יש גם חום ושינוי בקולות המעיים. בבדיקה הכאב עלול להחמיר בשיעול או בתנועות מסוימות של הירך.

בודקים דם כדי לראות אם יש זיהום. לעתים ספירת הדם תקינה. עושים גם אולטרסאונד (בדיקת גלים) ו/או CT (צילום מיוחד). אצל ילדים בוחרים בדרך כלל באולטרסאונד.

כאבים מתגברים בחלק הימני התחתון של הבטן מחייבים בדיקה במיון.

הטיפול הנפוץ הוא ניתוח להסרת התוספתן. לפני הניתוח נותנים אנטיביוטיקה אחת. יש ניתוח פתוח או ניתוח לפרוסקופי. בפרוסקופיה עושים חתכים קטנים ומחדירים מצלמה וכלים.

כשיש אבצס (כיס מוגלה) סביב התוספתן, לעתים מטפלים באנטיביוטיקה בלבד. אבצס גדול יצריך ניקוז בהנחיית בדיקה.

ההחלמה בדרך כלל מהירה. אחרי השחרור נחוצים מנוחה של כשבוע עד שבועיים. כדאי להימנע מפעילות קשה ושחייה כחודש עד שישה שבועות.