דני קרוון

דני קרוון (7 בדצמבר 1930, 29 במאי 2021) היה פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי. נולד בתל‑אביב. אביו היה גנן העיר ותמך בו מגיל צעיר. הצטרף לגרעין של השומר הצעיר והיה בין מקימי קיבוץ הראל. נישא לחוה ב‑1955 והיו להם שלוש בנות. חי בעיקר בתל‑אביב ויצר גם בחו"ל. נפטר בגיל 90 ונקבר בקיבוץ שובל.

למד ציור ופיסול אצל אמנים ידועים ובבצלאל. השתלם בציור קיר (פרסקו) בפירנצה ולמד גם בפריז. עבודותיו הראשונות כללו איורים, עיצוב תפאורות לביתנים וללהקות כמו להקת הנח"ל ולהקות מחול מובילות, וכן תפאורות לתיאטרון.

בשנות ה‑60 עבר לעשיית פיסול ציבורי ואנדרטאות בבטון, כחלק מתנועה של אמנות סביבתית. פיסול סביבתי, יצירה שנעשית במיוחד למקום מסוים ומשתלבת בנוף ובמרחב הציבורי. הוא השתמש רבות בבטון חשוף ובקווים מינימליסטיים, ויצר חוויות מרחביות שהזמינו הסתובבות ומגע.

ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה (1976) והוזמן לדוקומנטה בקאסל (1977). מאז שנות ה‑80 יצר כ‑70 עבודות סביבתיות ברחבי העולם. ב‑1984 שימש מרצה אורח בפריז.

יצירותיו הן לרוב פסלים גדולים, תלויי מקום, בעלי אופי אדריכלי וקו נקי. פסליו מוצבים בישראל ובעולם, כולל ארצות הברית, יפן, קוריאה הדרומית, צרפת, גרמניה, איטליה, פורטוגל וספרד.

דוגמאות בולטות: אנדרטת חטיבת הנגב, ציור הקיר במליאת הכנסת "שאלו שלום", אנדרטה לזכר קורבנות השואה במכון ויצמן, כיכר לבנה בתל‑אביב, דרך זכויות האדם בנירנברג, מיצבים ביפן ובספרד, ויצירות בגן הפסלים במוזיאון תל‑אביב.

מוטיב השלום חזר ביצירותיו והוא עבוד באופן ציבורי לקדם שיח על שלום וצדק חברתי. פעל במרצ והוצב ברשימות המפלגה במספר בחירות בעמדות שאינן מכניסות לכנסת (מקומות נמוכים). היה פעיל במיזמים קהילתיים ותמך בזכויות מקומיות.

קרוון סייע להקמת להקת המחול בת‑שבע ועיצב לה תפאורות במשך שנים. בנוסף דרש שימור פסלים במרחב הציבורי, קרא להקצאת משאבים לתחזוקה והתריע מפני הזנחה של יצירות ציבוריות.

זכה בפרסים בינלאומיים ובפרס ישראל לפיסול לשנת 1977. ב‑2021 הוכר כיקיר העיר תל‑אביב.

יצירתו משלבת מגמת פיסול סביבתי, שימוש בבטון חשוף, ועיסוק בחיבור בין האמנות, הנוף והציבור.

דני קרוון נולד ב‑1930 בתל‑אביב. הוא היה פסל ומעצב תפאורות. פסל, יצירה מחומר כמו אבן או מתכת.
הוא התגורר בעיקר בתל‑אביב. נישא ויהיו לו שלוש בנות. נפטר ב‑2021 בגיל 90.

קרוון למד ציור ופיסול בארץ ובחו"ל. הוא עיצב תפאורות למחול ולתיאטרון.
לאחר מכן עשה פסלים גדולים בחוץ. אלה נקראים פיסול סביבתי. זה אמנות שנעשית במיוחד למקום.
הוא הרבה להשתמש בבטון חשוף. בטון, חומר קשיח לבניין.

הוא יצר אנדרטת חטיבת הנגב, ציור קיר במליאת הכנסת, אנדרטה לשואה במכון ויצמן, וכיכר לבנה בתל‑אביב. עוד עבודות שלו נמצאות בגרמניה, יפן וארצות אחרות.

אהבתו לשלום נראית ביצירותיו. הוא עזר להקים את להקת המחול בת‑שבע ועיצב לה תפאורות.
דני דאג גם לשמור על הפסלים הציבוריים ולחנך אנשים לשמור עליהם.

זכה בפרס ישראל לפיסול בשנת 1977.

יצירותיו מזמינות לטייל ולהרגיש את המקום בו הן עומדות.