דניפרו

דניפרו (אוקראינית: דניפרו) היא העיר הרביעית בגודלה באוקראינה ובירת מחוז דניפרופטרובסק. היא שוכנת על נהר הדנייפר, שממנו קיבלה את שמה, במזרח אוקראינה כ-391 ק"מ מדרום־מזרח לקייב. אוכלוסיית העיר מונה כ־968,502 תושבים (הערכה 2022). דניפרו היא מרכז תעשייתי ומדעי חשוב באוקראינה, עם תעשיות מתכת, כלי רכב, כימיה ותעשיית חלל. בעיר פועלות תחבורה עירונית מגוונת: רכבת קלה שפועלת מאז 1896, מטرو, אוטובוסים וטרוליבוסים. נמל התעופה בינלאומי מקבל כ־300 אלף נוסעים בשנה, וקיים קו סדיר לתל אביב.

העיר נוסדה בשנת 1773 בשם יקטרינוסלב, על שם הקיסרית יקטרינה הגדולה. לאחר הצפה היא הועברה למיקום קרוב יותר על הדנייפר והחלה להתפתח כמרכז תעשייתי. בשנות ה־20 של המאה ה־20 שונה שמה לדניפרופטרובסק, על שם הנהר והפוליטיקאי גריגורי פטרובסקי. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבש המקום על ידי הגרמנים ב־25 באוגוסט 1941. הגדות של העיר שוחררו בספטמבר ואוקטובר 1943.

ב־2012 אירעו פיצוצים בעיר שבהם נפגעו 27 אנשים. ב־19 במאי 2016 החליפה הראדה העליונה את השם לדניפרו, אך שם המחוז נשאר דניפרופטרובסק עד לשינוי חוקתי נפרד. אחרי הפלישה הרוסית לפברואר 2022 דניפרו הפכה למרכז לוגיסטי וסיוע הומניטרי לנמלטים מהחזיתות.

נכון ל־2017 כ־82% מהאוכלוסייה הם אוקראינים וכ־13% רוסים. עם זאת רוב התושבים מדברים בעיקר רוסית. השפות נפוצות בעיר הן רוסית ואוקראינית.

העיר מרכזת תעשיות כבדות ומתקני ייצור מרכזיים. היא צומת תחבורה חשוב למרחב הגיאוגרפי של המדינה. רשתות הרכבת והכבישים הארציות חוצות את דניפרו, מה שמחזק את מעמדה הכלכלי.

יהודים חיו בדניפרו מאז הקמתה; בית הכנסת הראשון נפתח ב־1800. הקהילה סבלה מפוגרומים תכופים בתחילת המאה ה־20. בתקופת הכיבוש הנאצי ב־1941 הוחרבה הקהילה; רבים נרצחו במבצעי רצח המוני ומחנות איסור. לאחר המלחמה והתקופה הסובייטית נשארו מאות אלפי יהודים בעיר מדי פעם, ובתקופת הפוסט־סובייטית חודשה הפעילות הקהילתית. כיום פועלים בעיר מוסדות חינוך דתיים, בית הכנסת המרכזי ו"מרכז מנורה", מרכז יהודי קהילתי גדול, וכן מוזיאון לזיכרון העם היהודי והשואה שנפתח ב־2012.

דניפרו היא עיר גדולה במזרח אוקראינה. היא יושבת על נהר הדנייפר. בעיר חיים כ־968,502 אנשים (הערכה לשנת 2022). דניפרו היא מרכז גדול לתעשייה ומדע. יש שם מפעלים למתכות, כלי רכב וחלל. יש בה רכבת קלה ישנה מ־1896, מטرو ואוטובוסים. גם נמל תעופה קטן יש בעיר.

העיר נוסדה ב־1773 ונקראה יקטרינוסלב. אחר כך העבירו אותה למקום קרוב יותר לנהר. בשנות ה־20 של המאה ה־20 שינו את השם שלה. ב־2016 קראו לה דניפרו, כמו הנהר. בזמן מלחמת העולם השנייה גרועים קרו בעיר והרבה אנשים נפגעו. אחרי פלישה ב־2022 העיר עזרה לאנשים שנמלטו מהקרבות.

יהודים חיו בדניפרו מאז הקמתה. בית הכנסת הראשון נפתח ב־1800. לפני ומערכת המלחמה התרחשו פוגרומים, אירועים אלימים נגד יהודים. בזמן המלחמה הרבה יהודים נהרגו. אחרי התקופה הזאת הקהילה חודשה. יש היום בתי ספר יהודיים, ישיבה ובית הכנסת המרכזי. הוקם גם "מרכז מנורה" גדול ומוזיאון לזיכרון העם היהודי והשואה בשנת 2012.