דקאמרון (Decameron) הוא אוסף סיפורים מהמאה ה-14 מאת ג'ובאני בוקאצ'ו. השם מגיע מיוונית ומשמעותו "עשר ימים". היצירה הושלמה בשנת 1353.
הרקע ליצירה הוא מגפת הדבר (המוות השחור) שפגעה בפירנצה. עשרה צעירים (שלושה גברים ושבע נשים) בורחים אל וילה בכפר ליד פירנצה, בפייזולה. הם מבלים שם עשרה ימים בסיפור סיפורים. בכל יום ממונה מנהיג שהקבוצה בוחרת נושא, וכל אחד מספר סיפור אחד. בסך הכל תוארו מאה סיפורים יחד עם סיפור המסגרת.
הסיפורים נמשכים מתקופות ואזורים שונים. חלקם נלקחו ממעשיות עממיות ישנות. בניגוד לדימוי של ספרות ימי הביניים, הדגש רב פעמים על החושני והארוטי (קשור לאהבה ולמיניות), ויש גם לעג בוטה לכנסייה.
הסיפורים מציגים מגוון טעמים: רומנטיקה, הומור, חוכמה וביקורת חברתית. חלקם נחשבים עדיין ליפים וחדים עד היום.
הסיפור שימש השראה לכמה סרטים. הבולט שבהם הוא סרטו של פייר פאולו פאזוליני מ-1971, שזכה בפרס דוב הכסף. ב-2024 נטפליקס הפיקה סדרה בהשראת היצירה.
הדקאמרון השפיע על סופרים ואמצעי ניסוח נרטיביים. דוגמאות חשובות הן "הפטמרון" של מרגריט מנווארה וסיפורי קנטרברי של ג'פרי צ'וסר. שתי היצירות האלה משתמשות במבנה של סיפור מסגרת ורצף נובלות קצרות, בדומה לדקאמרון. בהפטמרון נזכרת אף הרצון להשמיע כמאה סיפורים בעשרה ימים, בדיוק כמו אצל בוקאצ'ו.
דקאמרון פירושו "עשר ימים". הספר נכתב במאה ה-14 על ידי ג'ובאני בוקאצ'ו.
בעיר פירנצה פרצה מגפה קשה. עשרה צעירים ברחו אל וילה בכפר ליד פירנצה. היו אלה שלושה נערים ושבע נערות. הם ישבו עשרה ימים וסיפרו סיפורים.
כל יום אחד מהם בחר נושא. כל מי בקבוצה סיפר סיפור אחד. בסוף היו מאה סיפורים.
הסיפורים מגיעים ממקומות וזמנים שונים. יש בהם סיפורי אהבה, הומור והרבה תושיה. לפעמים הם גם עושים צחוק מאנשים רבי־סמכות.
יש סרטים מבוססי־ספר. סרט חשוב הוא של הבמאי פאזוליני משנת 1971. גם נטפליקס יצרה סדרה ב-2024.
הדקאמרון נתן רעיונות לסופרים כמו מרגריט מנווארה וג'פרי צ'וסר. הם עשו גם הם ספרים של הרבה סיפורים בתוך סיפור מסגרת.
תגובות גולשים