״דרך הים״ (בלטינית: Via Maris, ״דרך הים״) היא דרך עתיקה מהתקופה הברונזה. היא קישרה בין מצרים מדרום לבין אימפריות הצפון והצפון-מזרח, כמו אשור, בבל ופרס. השם המקורי היה "דרך ארץ פלשתים". דרך זו שיחקה תפקיד מרכזי בסחר ובתנועה של צבאות באזור.
הדרך התחילה בדלתת הנילוס במצרים ופנתה צפונה לאורך חופי סיני דרך אל-עריש ורפיח. משם המשיכה לאורך חוף כנען דרך עזה, אשקלון, אשדוד ועד אפק (תל אפק, ראש העין). מאפק פנתה מזרחה דרך מגידו ועמק יזרעאל עד לכנרת. בדרך צפונה המשיכה דרך כפר נחום, חצור ואז חצתה את רמת הגולן והגיעה לדמשק. מאזור דמשק ניתן היה להמשיך צפונה עד לפרת ולאנטוליה.
התוואי לא היה תמיד אחיד. לאורך השפלה היו נתיבים חלופיים בגלל ביצות, הרים ומעבר צר באפיק. נקודות מפתח כמו אפק ומגידו נשלטו על ידי מצודות, למשל אנטיפטריס בתל אפק, כי הן שלטו על המעבר הצר. לעתים הדרך סטתה מעט כדי לשרת ערי נמל חשובות כמו דור.
התיאור הקדום של חלקי הדרך מופיע בפפירוס אנאסטאזי א', מסמך מצרי מהתקופה הממלכה החדשה (מאות ה-13, 14 לפנה"ס). בדרכים האלה, יחד עם "דרך המלך", עברה התנועה בין מצרים ללבנט, אנטוליה וארם-נהריים. מגידו נחשבה לנקודת מפתח אסטרטגית. בגלל המיקום שלה בין הכרמל והשומרון, כמעט כל מסע בין מצרים והצפון עבר שם. במקום התקיימו קרבות חשובים לאורך ההיסטוריה, וגם בתרבות יש בה משמעות סמלית, לפי חזון יוחנן ארמגדון מזוהה עם מגידו.
״דרך הים״ בעבר נקראה "דרך ארץ פלשתים". זהו נתיב עתיק לחיבור בין מצרים לבין צפון המזרח. השם הלטיני Via Maris אומר "דרך הים".
הדרך התחילה בדלתת הנילוס. היא המשיכה לאורך חופי סיני וכנען. עברה ליד עזה, אפק ומגידו. משם עלתה לעבר הכנרת והמשיכה לצפון, עד דמשק.
אנשים השתמשו בדרך למסחר ולמסעות צבאיים. מגידו היתה נקודה חשובה כי קשה לעקוף אותה. לכן היו שם קרבות לאורך ההיסטוריה. בפפירוס מצרי עתיק מהמאה ה-13־14 לפני הספירה מוזכרת הדרך.
תגובות גולשים