האיחוד הפולני-ליטאי

האיחוד הפולני-ליטאי היה מדינה גדולה במרכז ומזרח אירופה.
היא התקיימה בעיקר בין השנים 1569 ו־1795.
היא כללה את השטחים של היום בפולין וליטא, ועוד אזורים סמוכים.

הכול התחיל ב־1385 בנישואים שנקראו "איחוד קרבו". דוכס ליטא, יוגאילה, התחתן עם וידוויגה, מלכת פולין. יוגאילה נטל דת חדשה (קתוליות = ענף של הנצרות) ושינה את שמו.
האיחוד הזה איפשר לשתי המדינות לעזור אחת לשניה.

בליטא היו רוב אנשים שעבדו וטפחו אמונות ישנות (פגאניות = אמונות לפני הנצרות). השפה שלהם נכתבה מאוחר.
כשהממלכה לא גדלה יותר, היו מריבות בין יורשים על חלקי אדמה.

אצלן שלטו אצילים (אצולה = משפחות עשירות עם זכויות מיוחדות). המלך נקבע במשותף ולא יכול היה לעשות הרבה בלי דעת האצילים.
האצילים בחרו נציגים לפרלמנט (מקום שבו מקבלים החלטות). המדינה הייתה סובלנית לדתות שונות, והסכם ב־1573 אפשר לבחור דת מקומית.

האדמה הייתה טובה לגידול תבואה (חיטה ודלעת ועוד). הפירות והגרעינים יועדו גם לייצוא. זה עשה את הארץ חשובה במזון.

היהודים היו קבוצה גדולה ונמצאו בכל רחבי המדינה. עד המאה ה־18 היו שם כמיליון יהודים.
הם עבדו במקצועות מיוחדים. היחס אליהם השתנה ממקום למקום. חוק ב־1629 לא חשב אותם כזרים בממלכה.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!