האינתיפאדה הראשונה

האינתיפאדה הראשונה (בערבית: الانتفاضة الفلسطينية الأولى) הייתה התקוממות פלסטינית מסיבית ביהודה, שומרון וברצועת עזה, שהחלה ב-9 בדצמבר 1987 ונמשכה רשמית עד הסכמי אוסלו ב-1993.

בתחילת המהלך הדגש היה על הפגנות המוניות והפרות סדר: יידוי אבנים, חסימות דרכים והצתות מכלי-נפץ פשוטים. בהמשך חלה הסלמה: מ-1989 החלה גל של פיגועים אלימים יותר שביצעו בעיקר ארגונים אסלאמיים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי. במקביל נרשמו גם פיגועי חטיפה, דריסות וניסיונות שימוש ברכבי תופת.

הניצוץ הראשוני נתפס כתאונת דרכים ברצועת עזה ב-8 בדצמבר 1987, שבה נהרגו ארבעה פועלים פלסטינים. ההלוויה והתפרעויות סביב מאחז צה"ל בג'באליה הובילו לעימותים קשים ולמותו של חאתם אל-סיסי, שנזכר כחלל הראשון של ההתקוממות. כבר מהימים הראשונים התרחבו המהומות לכל שטחי ההשפעה הפלסטיניים.

במהלך ההתקוממות קמו ועדות עממיות מקומיות ולימים הוקמה "המפקדה הלאומית המאוחדת" (מסגרת תיאום בין מפלגות כמו פתח והחזיתות). אש"ף (ארגון שחרור פלסטין, הנהגה פוליטית מרכזית) לא ארגן את פריצת ההתקוממות, אך המשיך להיכנס לפעילות ולנסות לממש השפעה עליה.

התנהלות האינתיפאדה כללה גם צורות של מרי אזרחי: שביתות מסחריות וניתוקים כלכליים. הממשל האזרחי הישראלי בשטחים התמוטט בחודשים הראשונים, ורבים מעובדי השירותים הפלסטיניים לא שיתפו פעולה.

ישראל הגיבה בהדרגה בכוחות גדולים, בהטלת עוצר, במעצרים המוניים, בהריסת בתים ובהקשחת הממשל הצבאי. בשנת 1988 הוכנסו גם כדורי פלסטיק לשימוש ככוח לא קטלני, אך בשטח נרשמו הרוגים ופציעות רבות. בעקיפין נחשפה ישראל לקשיים אופרטיביים בהתמודדות עם אלימות אזרחית המונית.

על פי נתוני ארגון בצלם, בין פריצת האינתיפאדה לסיומה בשנת 1993 נהרגו כ-165 ישראלים וכ-1,160 פלסטינים. בנוסף נהרגו למעלה מאלף פלסטינים על ידי פלסטינים אחרים במהלך הסכסוך, לעיתים בהאשמות על שיתוף פעולה עם ישראל.

השלכות פוליטיות: האינתיפאדה העלתה את המודעות הבינלאומית לשאיפת הפלסטינים למדינה. כבר ב-11 בדצמבר 1987 התקבלה החלטת גינוי של ישראל במועצת הביטחון. האירועים סייעו להחזרת הדיון המדיני, ובשנות התשעים הבשילו תהליכים שעמדו בסופו של דבר לשיחות ולחתימת הסכמי אוסלו.

עם זאת, האינתיפאדה חיזקה גם ארגונים קיצוניים, פגעה קשה בכלכלה הפלסטינית וגרמה לשינויים חברתיים וחינוכיים ארוכים בשטחים.

האינתיפאדה הראשונה הייתה התקוממות של הפלסטינים נגד ישראל. התחליתה הייתה ב-9 בדצמבר 1987.

אינתיפאדה = התקוממות עממית. בתחילה היו הפגנות ויידוי אבנים. האירועים התחילו בעקבות תאונת דרכים קשה בעזה.

בהלוויה פרצו דחפורים ומהומות. מאז רבים ירדו לרחובות והמחאה התפשטה. בהמשך חלק מהאירועים הפכו לאלימים יותר.

קמו ועדות מקומיות שהנחו שביתות והפגנות. אש"ף (הארגון הפוליטי הפלסטיני) נכנס לתמונה מאוחר יותר, וחמאס הופיע גם הוא כארגון שפעיל בשטח.

ישראל שלחה חיילים רבים, הטילה עוצר ועצרה אנשים. חיי היומיום הושפעו: חנויות סגרו ורבים לא יצאו לעבודה.

הרבה אנשים נפגעו. לפי ארגון בצלם נהרגו בערך 1,160 פלסטינים וכ-165 ישראלים במהלך התקופה הזאת.

האינתיפאדה השפיעה על הפוליטיקה והביאה תשומת לב בינלאומית לשאלת הארץ ולהמשך שיחות המדיניות בשנות התשעים.