האלה האם

האלה האם מופיעה בשתי דימויים מרכזיים.

הדימוי הראשון נקרא "הרחם הקדמוני". זהו רחם של מים עמוקים ותהום, דימוי של כאוס ראשוני.

הדימוי השני הוא "האם הראשונית" או אמא-אדמה. היא אלת אדמה שמייצגת פריון, יצירה וטבע מזין.

בתרבויות קדומות נהגו להחזיר את המתים אל רחם אמא-האדמה. הקבורים הונחו לעיתים בתנוחה עוברית וצופו באוכרה אדומה. אוכרה היא חומר אדמתי ששימש לצביעה, וסימל כנראה דם לידה.

האלה האם היא דמות אמביוולנטית: מצד אחד היא עץ החיים והנותן מזון. מצד שני היא עלולה להיות מסוכנת, כמו הנחש שמסתתר בין הענפים. לכן היא נתפסת גם כ"אם טובה" וגם כאיום.


מוצא השם Prunus amygdalus (השקד) מקושר בצירוף שמי שפירושו "אם גדולה". שמות של האלה האם מופיעים בתרבויות רבות.


בנרטיב השומרי נאמו (Nammu) מכונה "האם היולדת שמים וארץ" ו"היוצרת של כל הדברים". נאמו ילדה את אן (השמים) ואת קי (הארץ). החוקר סמואל נוח קרמר כינה אותה "הים הבראשיתי". נאמו הנחתה את אל המים אנכי (Enki) כיצד ליצור את האדם מחימר.


באפוס האנומה אליש התיאמת מתוארת כאם כל האלים. משלבי הסיפור: אפסו, אל המים המתוקים, ותיאמת היו המקור לאלים; כשהעולם השתנה פרץ קונפליקט. מרדוך נלחם בתיאמת, הרג אותה וחילק את גופה ליצירת השמים והארץ. ממעשיה נוצרו נהרות ואלמנטים טבעיים.


במיתולוגיה הפיניקית מופיעה האלה בוהו (Bohu או Baau). חוקרים מקשרים אותה לרעיון הכאוס ולמושג התנ"כי "תהו ובהו".


האלה אררו (Araru) מופיעה בכתבים אכדים ושומריים. לפי מקורות מסוימים היא מתוארת כ"אם כל חי". באפוס גילגמש מוזכרת ככוחה שקשור לבריאה ולעשייה שבין פרא לאדם. בכמה סיפורים כוהנות סייעו להפוך את אנקידו מאדם פראי לאדם מתורבת.


האלה אררט (לפי מקורות גם אררטו) מוזכרת באזור אסיה הקטנה, ארמניה וטורקיה. היא אלת אדמה, יוצרת חיים ושומרת על העולם.


חוקר כמו נורמן בראון הציע שהאלות ההודיות הן וריאציות של אותה "אם גדולה" קדומה.


האֵם הגדולה שולטת בסמכות פנימית ויופי, ולא במאבק כוח פיזי תמידי. בחלק מהמיתוסים היא אםם של אלים אחרים, דוגמת נינחורסג/נינמח במסופוטמיה.

בפרשנויות מודרניות-נאו-פגניות, דמות אלה האם משמשת גם כמסר לשוויון פמיניסטי, ולא לעליית דרג או שליטה לגבר על האישה.


הארכאולוגית מריה גימבוטאס הציעה שישנו שלב תרבותי קדום שמרכז את הנשים (gynocentric). לפי טיעוניה, בחברות אלה נמצאו כפרים עם צלמיות נשיות, מעמד שווה לבתים, מעט כלי נשק וחוסר חומות, ומה שמסתמן כתרבות של שלום.

ממצא דומה נחשף בכפר הירמוכי על גדות נחל הירמוך, שנחפר על ידי יוסף גרפינקל. באתר זה מהתקופה הנאוליתית נמצאו צלמיות נשיות, כלי חקלאות וקדרות, ומעט או ללא כלי נשק. החוקרים מפרשים זאת כהודעה על מרכזיות הפולחן והאמנות בחברה החקלאית הקדומה.

האלה האם מופיעה בשני דימויים חשובים.

אחד: "הרחם הקדמוני", רחם של מים עמוקים. תהום פירושה עומק וחשכה.

השני: "אמא אדמה", האם שנותנת חיים ופרי לאדמה.

בתרבויות ישנות נקברו המתים בעמדה עוברית וצבעו את הגופה באוכרה אדומה. אוכרה היא צבע אדמדם.

האלה האם גם מעניקה מזון וגם עלולה להיות מסוכנת. היא יכולה להיות עץ פירות וגם נחש בין הענפים.


האלות האלה מופיעות במיתוסים רבים. לפעמים הן נקראות "אם האלים".


בשומרית יש את נאמו. נאמו נקראת "האם היולדת שמים וארץ". היא עזרה ליצירת השמים, הארץ והאדם.


בתיאור הבבלי תיאמת היא אם גדולה. מרדוך נלחם בתיאמת. לאחר ניצחונו הוא הפך את חלקי גופה לשמים ולארץ.


במיתולוגיה הפיניקית יש את בוהו, שמקושרת לרעיון הכאוס.


האלה אררו מופיעה בסיפורי אכד ושומר. באררט או אררטו נמצאת במיתוסים של אסיה הקטנה. גם בהודו מוזכרים גרסאות של האם הגדולה.


האלה האם שולטת דרך כוח פנימי ולא תמיד דרך קרב. בחברות קדומות נמצאו פסלונים נשיים ובתים דומים בגודלם. חוקרים כמו מריה גימבוטאס ראו בזה סימן לתרבויות שבהן נשים היו במרכז. בכפר הירמוכי נמצאו צלמיות נשיות ומעט כלי נשק. חוקרים מפרשים זאת כתמיכה בחיי קהילה וחקלאות, ואולי בשלוה יחסית.