האנטילים ההולנדיים

האנטילים ההולנדיים היו ישות מדינית בקריביים עד 8 באוקטובר 2010. הם כללו שישה איים שנמצאים בים הקריבי. בעבר נקראו גם האיים ההולנדיים של הודו המערבית.

האוטונומיה של האנטילים ההולנדיים הוקמה ב-1954. אוטונומיה פירושה מקום עם שלטון מקומי בתוך ממלכת ארצות השפלה (מדינה שמורכבת מהולנד והאיים).
ב-1 בינואר 1986 ארובה פרשה והפכה לרכיב אוטונומי נפרד בממלכה. בעקבות זה נערכו משאלי עם בשאר האיים על עתידם.
ב-8 באוקטובר 2010 חדלה הישות להתקיים. קוראסאו וסנט מארטן קיבלו מעמד של מדינות בתוך הממלכה, בדומה לארובה. בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס הפכו לרשויות מוניציפליות מיוחדות של הולנד, המכונות הולנד הקריבית.
מעמדם מול האיחוד האירופי נשאר כ"מדינות וטריטוריות מעבר לים" עקב חברות הולנד, אך ייתכנו שינויים בעתיד.

האיים מתחלקים לשתי קבוצות: איי ליורד (רוקסו ובוניר) שנמצאים כ-100 ק"מ מצפון לחוף ונצואלה, ואיי וינדוורד (סבה, סנט יוסטשיוס וחלקו הדרומי של סן מרטן) שנמצאים כ-800 ק"מ צפונה-מזרחה, בקצה הצפוני של האנטילים הקטנים. שטחם הכולל הוא כ-800 קמ"ר.
האקלימט הוא טרופי ימי, עם טמפרטורות יחסית קבועות כל השנה. בוילמסטט הטמפרטורות הממוצעות הן כ-27.7 מעלות צלזיוס בפברואר וכ-29 מעלות באוגוסט. יורד שם כ-500 מ"מ גשם בשנה.

האנטילים ההולנדיים לא חולקו למחוזות גדולים, למרות שכל אי מנהל עניינים מקומיים משלו. באופן כללי הם מסודרים לשתי הקבוצות הגאוגרפיות המפורטות מעלה.

האנטילים ההולנדיים היו קבוצה של שישה איים בים הקריבי. הם הפסיקו להיות ישות משותפת ב-8 באוקטובר 2010.

הקבוצה קיבלה שלטון מקומי ב-1954. זה אומר שלכל האיים היו חוקים פנימיים בתוך ממלכה גדולה (הולנד והאיים).
ב-1986 ארובה נפרדה והפכה לעצמאית בתוך הממלכה. ב-2010 קוראסאו וסנט מארטן קיבלו מעמד דומה. בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס הפכו לחלק מהולנד, אבל רחוקים.

האיים מחולקים לשתי קבוצות. קבוצת ליורד כוללת את רוקסו ובוניר, קרובות לונצואלה. קבוצת וינדוורד כוללת את סבה, סנט יוסטשיוס וחלק מסן מרטן.
השטח הכולל שלהם הוא כ-800 קמ"ר. שם מזג האוויר חם וימי כל השנה. בוילמסטט זה קרוב ל-28 מעלות בפברואר וכ-29 בקיץ, ומקבלים כ-500 מ"מ גשם בשנה.