האסכולה המילטית

האסכולה המילטית היא אסכולה פילוסופית קדומה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית. היא פעלה בסביבות המאה ה-6 לפני הספירה. מקור שמה בעיר מילטוס שבחופי איוניה (טורקיה של היום). בין המייסדים בולטים תאלס ואנכסימנדרוס. הם היו לרוב מיוחסים ופיננסית נוחים, ולכן יכלו לעסוק בחשיבה.

המילטים חיפשו עיקרון אחד שמסביר את כל המציאות. הם קראו ל"הכל" פאנטה, כלומר כל הדברים יחד. לעיקרון החומרי שמאחורי העולם קראו "הראשית" (ארכי), המקור הקבוע שממנו נובעות כל התופעות.

בהשפעתם נזנחה ההסבר המיתי והאלוהי. הם ראו את העולם כמערכת חוקית שעובדת בכוחות פנימיים, ולא כאוסף של מקרים או כפעילות של האלים. חשיבותם הייתה בהדגשת חוקיות ואחידות גם בזמן היווצרות העולם.

המילטים ראו את העולם ככוליות אורגנית במקום כמכונה מפורקת לחלקים. הם לא הבחינו בין רעיון החומר למה שאינו חומר; לדעתם להיות פירושו להיות גוף. הגישה הזו השאירה אצלם חוסר הבחנה בין חומר לחוקיות, ופגעה בפיתוח החשיבה.

אמצעי החקירה שלהם היה אינטואיטיבי וספקולטיבי, הצבעה על עקרון מסביר נחשבה בעיניהם כהסבר מספק, ולא חקר ניסיוני. הם חיפשו סיבות (לא תכליות) וניסו להבין את העולם בראייה סינתטית, ככולל אחד. הניסיונות למצוא חומר אחד שיסביר הכל הביאו אותם לקשיים פילוסופיים עמוקים.

האסכולה המילטית הייתה קבוצה של פילוסופים קדמונים. הם פעלו בסביבות המאה ה-6 לפני הספירה. הם באו ממילטוס, עיר על חוף הים.

המילטים חיפשו "דבר אחד" שממנו הכל נוצר. הם קראו ל"הכל" פאנטה. הם קראו למקור זה "הראשית" (ארכי), כלומר החומר שממנו כול הדברים.

הם חשבו שהטבע פועל לפי חוקים פנימיים. זה אומר שהדברים לא קורים בגלל מיתוסים או אלים. הם השתמשו בהיגיון וברעיונות, ולא בניסויים.

הם ראו את העולם כמערכת אחת. הם רצו להבין את הכול ביחד, לא לפרק לחלקים.