הבחירות לכנסת הן הלב של המשטר הדמוקרטי-הפרלמנטרי בישראל. הממשלה זוכה לסמכויותיה רק אם הכנסת נותנת לה אמון. הבחירות נערכות בשיטה יחסית-ארצית, כלומר המושבים בכנסת מתחלקים לפי האחוזים שקיבלה כל רשימה בכל המדינה.
מאז הבחירות הראשונות ב-1949 השיטה הבסיסית נותרה דומה. החוק העיקרי הוא חוק הבחירות לכנסת (1969), לצד חוק יסוד: הכנסת. חוק המפלגות (1992) קבע שרק מפלגות רשומות רשאיות להגיש רשימות.
כל אזרח ישראלי בן 18 ומעלה רשאי להצביע. הזכות להיבחר מותרת מגיל 21 (להיבחר = להיבחר כחבר כנסת). יש מגבלות נוספות על מועמדים, למשל הרשעות פליליות משמעותיות או החזקה בתפקידים מסוימים.
הבחירות נערכות בכל הארץ באותו יום, והקולות נספרים בחישוב אחד מרכזי. זו שיטה נדירה בעולם המערבי, והופכת את ישראל לאזור בחירה יחיד.
הבחירה היא של רשימות מפלגה. מספר המושבים שכל רשימה מקבלת תואם ביחס לקולות שקיבלה. קיים אחוז חסימה, מספר מינימלי של קולות כדי להיכנס לכנסת. היסטורית אחוז החסימה השתנה: לפני 1992 היה 1%, לאחר מכן עלה ל-1.5%, בשנת 2004 ל-2% וב-2014 ל-3.25%.
התוצאות נקבעות לפי ספירת קולות הבוחרים, ללא גוף מתווך נוסף.
כל קול צריך להיות שווה בעוצמתו. זה מטרה מרכזית של השיטה.
ההצבעה חשאית. הבוחר בוחר מאחורי פרגוד ושם את הפתק בתוך מעטפה אטומה. במקרה של הצבעה בקלפי שאינה הקלפי הרשומה לשמו, משתמשים במערכת "מעטפות כפולות" כדי לשמור על חשאיות ולמנוע הצבעה כפולה.
הוועדה עומדת בראשות שופט עליון. חבריה כוללים נציגי סיעות מהכנסת היוצאת. החלטות רבות שלה כפופות לבג"ץ בלבד.
בחוק נקבע תאריך רגיל לבחירות כל ארבע שנים, אך הכנסת יכולה להתפזר ולהקדים בחירות. יש כללים לתיאום מועדים, משך זמן בין פיזור לכינוס בחירות, וכללים מיוחדים במקרה של כישלון בהרכבת ממשלה.
המפלגה מגישה רשימה של מועמדים. אדם שמעוניין להיבחר חייב להיכלל ברשימה של מפלגה רשומה. רשימת מועמדים נקבעת בדיאלוג פנים-מפלגתי, בפריימריז או בהחלטות מוסדות המפלגה.
תעמולת הבחירות היא מאבקה של כל מפלגה לשכנע בוחרים. יש חוקים שמסדירים את התעמולה ואת הפיקוח עליה.
פנקס הבוחרים מבוסס היום על מרשם האוכלוסין. כל מי שמלאו לו 18 עד יום הבחירות רשאי להצביע והוא רשום בפנקס.
בעבר היו מגבלות טכניות על קבוצות שונות, אך כיום יש הסדרים רבים: קלפיות בבתי סוהר, בבתי חולים ובנציגויות בחו"ל. עדיין יש קבוצות שקשה להן להצביע, למשל טייסים או אנשים בחו"ל ללא שליחות.
היום הוא יום שבתון והרבה מקומות פתוחים בין 07:00 ל-22:00. הבוחר מזדהה עם תעודה מקובלת, מקבל מעטפה ומצביע מאחורי הפרגוד. אם חסר פתק של רשימה מסוימת, אפשר לכתוב את אותיות הרשימה על פתק לבן.
מנגנון זה מאפשר הצבעה במקום שאינו הקלפי שבו הבוחר רשום. המצביע שם פתק במעטפה אטומה, ושם אותה בתוך מעטפה חיצונית עם פרטי הזיהוי. הוועדה המרכזית בודקת שאין הצבעה כפולה ואז מערבבת את המעטפות האטומות.
חלק מהתקשורת מציבה קלפיות מדגם כדי להעריך מגמות הצבעה. אסור לפרסם תוצאות אלו לפני סגירת הקלפיות הרשמיות.
בסיום יום הבחירות סופרים את הקולות בקלפיות. פתק לא מזוהה או מסומן נחשב פסול. תוצאות הקלפיות מועברות לוועדת הבחירות האזורית ואחר כך למרכזית.
שיעור ההצבעה ירד במאה ה-21 למטה מ-70% בדרך כלל. בעבר היה גבוה יותר, לדוגמה 87% בבחירות הראשונות.
הוועדה מפרסמת תוצאות ראשוניות בכל קלפי. יש תקופת ערעורים בת שמונה ימים. לאחר מכן מוכרזות התוצאות הסופיות.
רשימות שעברו את אחוז החסימה מחולקות באופן יחסי על פי הקולות שקיבלו. יש כללים לחישוב עודפי קולות ולחלוקת מנדטים נוספים.
הנבחרים הם המועמדים הראשונים ברשימה עד למספר המושבים שזכתה המפלגה. אם חבר כנסת מתפטר או מת, הבא בתור ברשימת המפלגה נכנס במקומו.
תוך שבעה ימים מפרסום התוצאות הנשיא ממנה חבר כנסת לנסות להרכיב ממשלה. הכנסת מתכנסת לישיבת הפתיחה לאחר כמה שבועות.
היו הצעות לשינויים לאורך השנים, כגון שילוב בחירות אזוריות ורשימתיות. חלקן נדחו או לא מומשו.
יש דאגות מודרניות מתמרונים של מידע כוזב, דיפ-פייקים והשפעות זרות. גורמים מקצועיים הזהירו את הוועדה מהמגמות האלה.
השיטה היחסית הנהוגה בישראל נפוצה בעולם אך הגרסה הישראלית היא ארצית וקשוחה יחסית. אחוז החסימה של 3.25% ממקם את ישראל באמצע הטווח מול מדינות אחרות.
הבחירות לכנסת הן הדרך שבאמצעותה אזרחים בוחרים מי ינהיג את המדינה. הכנסת היא הבית שבו יושבים נבחרי העם.
בישראל מצביעים עבור רשימות מפלגה (רשימה = קבוצה של מועמדים). המושבים בכנסת מתחלקים לפי אחוז הקולות שכל רשימה קיבלה בכל המדינה.
מותר להצביע מגיל 18. כדי להיות מועמד צריך להיות בן 21 ומעלה.
ההצבעה היא חשאית. בוחרים מצביעים מאחורי פרגוד. זה שומר על הפרטיות.
זו הקבוצה שמארגנת את הבחירות. עומד בראשה שופט.
ביום הבחירות מגיעים לקלפי, מזדהים בתעודה, מקבלים מעטפה ובוחרים פתק אחד. את הפתק שוטלים לתיבת הקלפי.
מי שנמצא רחוק מביתו יכול להצביע במעטפות כפולות. כך שומרים על חשאיות ומוודאים שאדם לא יצביע פעמיים.
בסיום יום הבחירות סופרים את הפתקים בקלפי. פתקים שלא מזוהים נחשבים פסולים.
הרשימות שעברו את אחוז החסימה (המספר המינימלי של קולות) מקבלות מושבים בכנסת לפי חלקן בקולות.
נשיא המדינה בוחר חבר כנסת שינסה להרכיב ממשלה. אם לא מצליחים, יש הסדרים להמשך ההליך.
יש דאגה מפני שקרים ברשת ובסרטונים מזויפים. זה יכול לבלבל בוחרים, ולכן נכנסים צעדים למניעתם.
