הבחירות נערכו ב-3 בנובמבר 1959 (ב' בחשוון ה'תש"ך). מפא"י בראשות דוד בן-גוריון זכתה בהישג הגדול בתולדותיה: 47 מנדטים. מנדט, מושב בכנסת. זו היתה גם ההצבעה הראשונה אחרי חקיקת חוק יסוד: הכנסת, שקבע מועד בחירות בחודש חשוון.
בשנת 1959 בן-גוריון, בן 73, היה דמות מרכזית וחזקה במפלגה ובמדינה. בתוך מפא"י התקיים מאבק בין דורות: דור הוותיקים, דור הביניים ודור שבראשותו עמד בן-גוריון וטיפח בו את ה"צעירים". בין דמויות מרכזיות נפוצות שמות כמו גולדה מאיר, יצחק נבון, משה דיין, שמעון פרס ואבא אבן.
בתקופה שלפני הבחירות המצב הביטחוני יחסית שקט. היו כמה משברים פוליטיים קטנים, למשל ויכוח על רישום דת בתעודות זהות, ושאלה על יושב ראש הכנסת אחרי מותו של יוסף שפרינצק. במשך כמה חודשים לפני הבחירות התפרצו מחאות בעיריות, ביניהן אירועי ואדי סאליב, שבהם בני עדות המזרח ביטאו זעם על תחושת קיפוח. השפעתם המיידית על הבחירות היתה מוגבלת.
לפני מערכת הבחירות נערכו גם בחירות להסתדרות, שבהן מפא"י ספגה ירידה קלה בתמיכה. בן-גוריון רצה להביא את הדור הצעיר למרכז הבמה. בקמפיין הוא הופיע בבגדי חאקי ואמר סיסמאות כמו "אמרו כן לזקן". הביא עמו דמויות צעירות וניצב נגדה יש את המפלגות מהשמאל ומהימין.
מפלגות השמאל, למשל אחדות העבודה ומפ"ם, לא הצליחו להפוך סוגיות מדיניות למרכז הוויכוח, ומעמדן נשחק. מנחם בגין וחרות ערכו קמפיין סוער, כולל מסע אופנועים, אך בסוף הם רק רכשו עליה צנועה במנדטים לעומת הציפיות.
בבחירות נספרו 969,337 קולות כשרים. אחוז ההצבעה היה כ־81.6% מבעלי זכות ההצבעה. אחוז החסימה, המספר המינימלי של קולות לכניסה לכנסת, עמד על 9,693 קולות.
מפא"י הגיעה לשיא כוח עם 47 מנדטים, וביחד עם מסיעים ערביים הלוויין זכתה בסך הכל ב-52 מושבים. מפלגות השמאל נחלשו: אחדות העבודה ירדה מ-10 ל-7 מנדטים, מק"י צנחה, והציונים נותרו במצוקה ואיחדו כוחות עם המפלגה הפרוגרסיבית.
הקשיים העיקריים בהרכבת הממשלה היו פנימיים בתוך מפא"י. המתח בין הדורות השפיע על חלוקת התיקים. בתחילה גולדה מאיר סירבה להצטרף, מחשש להיחלשות השפעתה, אך לבסוף לקחה את תיק החוץ. אבא אבן קיבל תפקיד במשרד החוץ, משה דיין הפך לשר החקלאות ושמעון פרס לסגן שר הביטחון. משה שרת נותר מחוץ לממשלה.
במשך השנים הבאות המאבק הבין-דורי במפא"י המשיך להניע את הפוליטיקה הישראלית, ורוב המחלוקות הפנימיות התרכזו סביב מה שנקרא "הפרשה".
ב-3 בנובמבר 1959 התקיימו בחירות לכנסת. מפא"י בראשות דוד בן-גוריון זכתה ברוב הגדול.
מנדט, מושב בכנסת. מפא"י קיבלה 47 מנדטים. יחד עם מפלגות קטנות היא קיבלה 52 מושבים.
בן-גוריון היה המנהיג החשוב אז. במפלגה היו ויכוחים בין הוותיקים והצעירים. שמות שהשתתפו בוויכוח הם משה דיין, שמעון פרס וגולדה מאיר.
לפני הבחירות היו מחאות בשם ואדי סאליב. המוחים התלוננו על חוסר שוויון. זה לא שינה הרבה את תוצאות הבחירות.
בן-גוריון קיים מסיבות בית, נשא נאומים והציג צעירים לידו. חרות של מנחם בגין ערכה מסע אופנועים. לבסוף חרות קיבלה רק שני מנדטים נוספים.
נספרו 969,337 קולות כשרים. אחוז ההצבעה היה כ־81.6%. אחוז החסימה, המספר המינימלי של קולות לכניסה לכנסת, היה 9,693 קולות.
הרכבת הממשלה היתה קשה בגלל המתח בתוך מפא"י. גולדה מאיר לקחה את תיק החוץ. משה דיין היה שר החקלאות. שמעון פרס היה סגן שר הביטחון.
המאבק בין הדורות בתוך מפא"י המשיך להשפיע על הפוליטיקה בשנים הבאות.
תגובות גולשים