הבחירות לכנסת השביעית

הבחירות לכנסת השביעית נערכו ב-28 באוקטובר 1969, לאחר מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה. תוצאות הבחירות קבעו את הרכב הסיעות בכנסת ושיקפו את האווירה הציבורית שלאחר הניצחון, לצד עיכוב מדיני וחששות ממלחמת ההתשה.

המערך הגיע לבחירות כתנועה חזקה, לאחר איחודים עם רשימות רפ"י ומפ"ם. גולדה מאיר שימשה כראש ממשלה לאחר פטירת לוי אשכול, ומיתגה עצמה כדמות מנהיגה יציבה. לצידה בולט משה דיין, שר הביטחון, שנתפש כמנהיג כריזמטי והיה מקור לתמיכה ציבורית.

המדינה חוותה התרחבות כלכלית אחרי המלחמה. הממשלה הרחיבה את ההוצאות הציבוריות ואת המגזר הציבורי. למרות המצב הביטחוני והמלחמה על תעלת סואץ, התחושה הציבורית נותרה יחסית אופטימית.

גח"ל (המחנה היריב המרכזי, בראשות מנחם בגין) הגדילה מעט את כוחה, אבל לא הצליחה לפגוע בהנהגת המערך. דוד בן-גוריון הקים את "הרשימה הממלכתית" ופנה בעיקר לקידום רעיונותיו. הבחירות היו גם הראשונות שסוקרו בטלוויזיה, והונהגו שידורי תעמולה טלוויזיוניים.

בתחילת ספירת הקולות נראו סימנים לירידה חדה של המערך, אך בסיום הספירה התברר שמדובר בירידה מתונה של שבעה מנדטים. המערך ירד מ-63 מנדטים ל-56 מנדטים (מנדט = מושב בכנסת), ואיבד את הרוב הפרלמנטרי המוחלט שלו. עם זאת, זו עדיין התוצאה הגבוהה ביותר שהשיגה מפלגה בישראל עד אז.

לא נרשמו שינויים דרמטיים במפה הפוליטית: ממשלת אחדות לאומית המשיכה לפעול, גולדה מאיר נשארה ראש הממשלה ומשה דיין שר הביטחון. באוגוסט 1970 פרשו שרי גח"ל מהממשלה בשל שיחות עם מצרים על הפסקת אש, אך הממשלה נשארה יציבה.

הבחירות לכנסת השביעית נערכו ב-28 באוקטובר 1969. הן התקיימו אחרי מלחמת ששת הימים ובזמן מלחמת ההתשה.

המערך הייתה המפלגה הגדולה. גולדה מאיר כיהנה כראש הממשלה. משה דיין היה שר הביטחון. המצב הרוח הציבורי היה חיובי אחרי הניצחון.

זו הייתה הבחירה הראשונה ששודרה בטלוויזיה. גח"ל בראשות מנחם בגין הייתה האופוזיציה החשובה.

המערך קיבל פחות מנדטים (מנדט = כיסא בכנסת) ממה שהיה לו קודם. הוא ירד מ-63 ל-56 מנדטים. עדיין זו הייתה התוצאה הגבוהה ביותר שקיבלה מפלגה עד אז.

הממשלה נשארה זהה לאחר הבחירות. גולדה נותרה ראש הממשלה. בחודש אוגוסט 1970 פרשו שרים מגח"ל מהממשלה בגלל שיחות עם מצרים על הפסקת אש, אך הממשלה המשיכה לעבוד.