הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1824 נערכו בין 26 באוקטובר ל-2 בדצמבר 1824.
ג'ון קווינסי אדמס נבחר לנשיא על ידי בית הנבחרים ב-9 בפברואר 1825, מפני שאף מועמד לא קיבל רוב אלקטורים (אמנם אנדרו ג'קסון קיבל את המספר הגדול ביותר של אלקטורים וקולות הבוחרים).
התיקון השנים-עשר לחוקה קובע שאם אין רוב אלקטורים, בית הנבחרים בוחר בין שלושת המועמדים עם הכי הרבה אלקטורים.
זוהי הבחירה היחידה עד אז שאותה הכריע הבית בגלל תיקון זה.
זוהי גם הפעם הראשונה שבה המועמד שקיבל הכי הרבה אלקטורים לא נבחר לנשיא.
תוצאה זו עוררה זעם ותלונות מצד תומכי ג'קסון, שאמרו שאדמס ויושב-ראש הבית הנרי קליי כרתו "עסקה מושחתת", במיוחד אחרי שאדמס מינה את קליי למזכיר המדינה.

עוד לפני הבחירות המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית שלטה לאורך שש מערכות רצופות.
ב-1824 המפלגה לא הצליחה להסכים על מועמד יחיד. כתוצאה מכך היא התפצלה לכמה פלגים.
פלגו של ג'קסון הפך מאוחר יותר למפלגה הדמוקרטית המודרנית.
הפלג של אדמס וקליי הפך ל"הלאומית הרפובליקנית", ולימים השפיע על יצירת הוויגים.
מעניין לציין שזו הייתה מערכת הבחירות האחרונה עד 2016 שבה נבחר נשיא אחרי שלושה נשיאים רצופים שכיהנו שתי קדנציות כל אחד.

התחרות הפוליטית המרכזית ירדה אחרי מלחמת 1812, ומונרו כיהן ללא יריב משמעותי.
כמה פוליטיקאים בולטים לא רצו או לא יכלו לרוץ, והמירוץ הפך לפנימי בתוך מפלגת הרוב.
הקמפיין נעשה בדרכים שונות: שירים פופולריים, קריקטורות ועיתונות מפלגתית.
התעמולה הזו הגיעה להמונים והשפיעה על דעת הקהל.

כמה מועמדים בולטים התמודדו: אנדרו ג'קסון, ג'ון קווינסי אדמס, הנרי קליי וויליאם קרופורד.
קרופורד נפגע מבחינה בריאותית לאחר שבץ ב-1823, ואדמס זכה לתמיכה רבה בצפון-מזרח.
התמיכה הייתה בעיקר אזורית: אדמס בצפון-מזרח, ג'קסון בדרום ובמערב, קליי בחלקים מערביים.

דרישות מרובות להשגת רוב אלקטורים מנעו הכרעה ברורה. ג'קסון קיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר, אבל לא השיג רוב מוחלט.
לפי התיקון ה-12 נקרא בית הנבחרים להכריע בין שלושת המועמדים המובילים.
ג'ון קלהון נבחר לסגן הנשיא בהסכמה רחבה, אף על פי שהתנגד למדיניות אדמס.

באותו זמן המדינות השתמשו בשיטות שונות לבחור אלקטורים. בחלקן בחר הציבור ישירות, ובאחרות מינתה המדינה את הנציגים.

האלקטורים הצביעו עבור הנשיא וסגן הנשיא בנפרד, ולכן לא תמיד הייתה התאמה בין המועמדים לשני התפקידים.
התפלגות האלקטורים שיקפה את הפיצול האזורי בין המועמדים.

הנרי קליי, שאיבד את מקומו ברשימת שלושת המועמדים, תמך באדמס ולא בג'קסון.
בית הנבחרים בחר באדמס לאחר סיבוב הצבעה אחד בלבד.
תופעת הבחירה הזו והמינוי של קליי גרמו להאשמות ב"עסקה מושחתת", שהשפיעו על הפוליטיקה בארבע השנים הבאות.

הבחירות לנשיאות ב-1824 התקיימו בסוף 1824.
אנדרו ג'קסון קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, אבל לא רוב מוחלט של אלקטורים (אלקטורים = אנשים שמצביעים בשם המדינה).
מכיוון שלא היה רוב, לפי חוק מיוחד בחוקה, בית הנבחרים בחר את הנשיא.
בבחירה הזאת בחרו ב-9 בפברואר 1825 בג'ון קווינסי אדמס לנשיא.

המפלגה הגדולה התפצלה למספר קבוצות, וכל קבוצה תמכה במועמד אחר.
פלגו של ג'קסון נהפך מאוחר יותר למפלגה הדמוקרטית.

בבחירות השתמשו בשירים, קריקטורות ועיתונים כדי לשכנע אנשים.
זה היה יותר תחרות בין אזורים מאשר ויכוח גדול על מדיניות.

המועמדים הבולטים היו ג'קסון, אדמס, קליי וקרופורד.
כל מועמד היה חזק באזורים שונים של המדינה.

כדי לנצח צריך היה רוב של אלקטורים. אף אחד לא השיג את זה.
אז בית הנבחרים בחר בין שלושת המועמדים המובילים.

היושב-ראש הנרי קליי תמך באדמס.
אדמס נבחר וניגן קליי למעמד חשוב בממשל.
תומכי ג'קסון כעסו וקראו לזה "עסקה מושחתת".