הבריגדות הבין-לאומיות

הבריגדות הבין-לאומיות היו קבוצות מתנדבים וזרים שהגיעו לספרד בזמן מלחמת האזרחים (1936, 1939). הם סייעו לכוחות הרפובליקה הלוחמים נגד הלאומנים בראשות פרנסיסקו פרנקו. בין 35,000 ל‑40,000 לוחמים מ‑כ‑50 לאומים גויסו, וכעשרת אלפים נהרגו. אמנים ואנשי רוח רבים הצטרפו לשורותיהם.

הרוב הגדול היו קומוניסטים (קומוניסטים = תומכי רעיון חברתי-כלכלי ששואף לחברה שוויונית), אך היו גם אנרכיסטים ומתנגדים לפשיזם (פשיזם = משטר אלים שמדכא חופש). רבים ראו בספרד חזית מרכזית במאבק נגד הפשיזם והנאציזם.

הרעיון לגייס מתנדבים זרים עלה בקיץ 1936 במוסקבה ובקהילות הקומוניסטיות באירופה. סטלין והקומינטרן (הארגון הבין-לאומי של המפלגות הקומוניסטיות) תמכו בגיוס. בהתחלה ממשלת הרפובליקה חששה, אך אחרי אבדות ראשוניות הסכימה ב‑22 באוקטובר 1936.

לצד זאת פעלה ב‑אירופה ועדת אי‑ההתערבות, הסכם רשמי שמטרתו למנוע התערבות זרה, אך בפועל מדינות כמו גרמניה ואיטליה תמכו בלאומנים, ובברית המועצות הניחה מקורות תמיכה לרפובליקנים. מרכז הגיוס היה בפריז, תחת פיקוח סובייטי. המתנדבים הגיעו ברכבות, בספינות ובמרבית המקרים גם בהסתירם דרך ההרים.

הבריגדה הבין-לאומית הראשונה הייתה הבריגדה ה‑11. יחד עם הבריגדה ה‑12 הם נלחמו בהגנה על מדריד בסוף 1936. הבריגדות לא ניצחו לבדן, אך תרמו רבות למוראל ולביטחון התושבים. בעורף ובקרבות עירוניים גילו המתנדבים יכולת גבוהה, אך שילמו מחיר כבד באבדות.

במרץ‑פברואר 1937 התרחשו קרבות קשים באזור חרמה. בין הלוחמים הייתה "בריגדת אברהם לינקולן" של אמריקנים, שכללה גם לוחמים אפרו‑אמריקנים. בקרב זה ספגו הבריגדות אבדות כבדות.

באביב 1937 התקיימו לחימות סביב גוודלחרה. הצבא הלאומני, בתמיכה איטלקית וגרמנית, לחץ בחזית זו. הבריגדות הוזעקו להחזיק קווים בקרבות עזים.

ב‑25 בספטמבר 1938 הודיע ראש ממשלת הרפובליקה חואן נגרין כי המתנדבים הזרים יעזבו מסיבות בין‑לאומיות. באוקטובר 1938 עזבו כ‑12,673 לוחמים שנשארו אז בספרד.

הבריגדות הוקמו בדרך כלל לפי לאומים. כל פלוגה כללה בעיקר חברים מאותה מדינה, וקיבלה שמות של מנהיגים ושמות מההיסטוריה השמאלית. בארצות הברית שירתו יחידות מעורבות גזעית, ולימים מוזגו גדודים אמריקנים לגדוד משולב בשם וושינגטון‑לינקולן. בסך הכל שירתו כ‑40,000 מתנדבים; כ‑9,000, 10,000 מתוכם היו צרפתים. בהמשך הוטמעו היחידות בצבא הרפובליקני הסדיר, ונדרשה ידיעת ספרדית.

לאחר התבוסה לאומנים, רבים מהמתנדבים הותקפו פוליטית בביתם. בריתות ומדינות מזרח אירופה אף הוקיעו חלקם בתקופות טיהור פנימי. עם זאת, הבריגדות הותירו מורשת של מאבק אמיץ נגד פשיזם. ב‑26 בינואר 1996 העניקה ממשלת ספרד אזרחות לשורדי הבריגדות.

יהודים היוו חלק משמעותי מהמתנדבים. הערכות מציבות את מספרם בין 6,500 ל‑8,000 מתוך 35,000, 40,000 לוחמים. הוצעה פלוגה יהודית, ובסופו של דבר נוצרה מחלקה יהודית בפלוגת דומברובסקי שהכילה כ‑150 לוחמים. מספר אנשי ארץ ישראל במלחמה היה כ‑160. כ‑60 חיילים מארץ ישראל נהרגו. רבים מהמשתתפים מארץ ישראל היו קומוניסטים, וחלקם גורשו לשם על ידי השלטון המנדטורי. לאחר שובם נרדפו חלקם על ידי הבריטים, וחלקם הסתירו את שירותם שנים רבות.

למרות תבוסתם, זוכרים כיום רבים מהלוחמים כלוחמי נגד הפשיזם, ולעתים גם כסימול של מחויבות אידיאולוגית קשה בתוך מחנה הרפובליקה.

הבריגדות הבין-לאומיות היו קבוצות מתנדבים זרים שסייעו לרפובליקה הספרדית במלחמת האזרחים (1936, 1939). הם באו מרוב מדינות אירופה, מארצות הברית ועוד.

הם רצו לעצור את הפשיזם. פשיזם = משטר שרודף חופש ודומיננטיות. בין 35,000 ל‑40,000 אנשים התנדבו. כ‑10,000 מהם נהרגו.

הרעיון החל בקהילות קומוניסטיות באירופה. הרבה מתנדבים נאספו בפריז ונשלחו לספרד. הגבול עם צרפת היה קשה לחצייה, והרבה באו בסכנה.

הבריגדות הובילו קו הגנה חשוב סביב מדריד בסוף 1936. הם לא ניצחו לבדם, אבל עזרו לעיר להחזיק מעמד.

בקרבות באזור חרמה נפגעו קשות יחידות של הבריגדות. בריגדת אברהם לינקולן כללו אמריקנים, גם אנשים שחורים אמריקאים.

בספטמבר 1938 הודיעו הרפובליקנים שהמתנדבים הזרים יעזבו. באוקטובר 1938 עזבו אלפים מספרד.

היחידות היו חלקית לפי לאום. לכל פלוגה היו דוברים משותפים. שירתו גם צרפתים, אמריקנים ואחרים. בסך הכל כ‑40,000 מתנדבים שירתו.

הרבה יהודים התנדבו, כ‑6,500, 8,000 בסך הכל. הוקמה מחלקה יהודית קטנה שנקראה על שם נפתלי בוטווין. כ‑160 אנשים מארץ ישראל לחמו, וכ‑60 מהם נהרגו. חלק מהמשתתפים חוו קושי כשחזרו הביתה.

בסוף המלחמה ניצח פרנקו. שנים אחר כך ספרד העניקה אזרחות ליוצאי הבריגדות ב‑1996. הבריגדות נזכרות כיום כלוחמי נגד הפשיזם.