הגדודים העבריים היו יחידות של חיילים יהודים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. חלקם השתתף בכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית (הטורקים). המניעים להקמתם היו: לנקות את השלטון הטורקי מהארץ, לצבור ניסיון צבאי ולתמוך בתביעה הציונית לבית לאומי יהודי אחרי המלחמה. הרעיון הובא בעיקר על ידי פנחס רוטנברג, דב בר-בורוכוב וזאב ז'בוטינסקי, ומומשם על ידי ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור.
בתוך ההנהגה הציונית הייתה מחלוקת אם לתמוך בבריטניה ובמדינות ההסכמה או לשמור על נייטרליות. חשש מפגיעה יהודית על ידי הטורקים והצהרת בלפור (הצהרת ממשלת בריטניה שתמכה ברעיון בית לאומי ליהודים) שינו עמדות אצל פעילים כמו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי.
פנחס רוטנברג וז'בוטינסקי פעלו בלונדון, איטליה ובארצות הברית לגיוס יהודים ליחידות בריטיות. הם חלקו ביניהם תפקידים: רוטנברג בארה"ב, ז'בוטינסקי בבריטניה. היו מתחים פוליטיים בין מובילים ציוניים שונים, אך בסופו של דבר הוקמו יחידות יהודיות בצבעי בריטניה.
ז'בוטינסקי קרא לתמוך בגלוי בבריטים ולארגן כוח יהודי. ב-1915 נפגש במחנה ג'אבארי עם טרומפלדור והציע להקים יחידה יהודית. מסמך עם חתימות קבע את ייסוד הגדוד.
הרעיון עורר התנגדות בקרב חלקים בתנועה הציונית ובקהילות היהודיות, בעיקר מחמת חשש לנקמה טורקית ולאמון בגיוס תחת דגל זר. הבריטים הסכימו בחלקם, והוקמה יחידה ראשונית של מובילי אספקה, גדוד נהגי הפרדות (Zion Mule Corps).
גדוד זה פעל בגליפולי ושימש להובלת אספקה. לאחר סיום מבצעיו פורק, וחלק מאנשיו עברו לגדודים העבריים הלוחמים.
מאמציו של ז'בוטינסקי להקמת גוף לוחם נתקלו בקשיים. חלק מההנהגה הציונית התנגדו. עם זאת, תמיכה עיתונאית וגיוס פליטי מזרח אירופה הביאו לכך שהמשימה התקדמה והוקם לבסוף גוף לוחם יהודי במסגרת הצבא הבריטי.
הגדוד שנודע כ"הלונדוני" כלל חיילים רבים ממחוץ לארץ. שמו הבריטי היה רגימנט הפוסילירים המלכותיים (העיר לונדון). בתחילת 1918 צעד הגדוד ברחובות לונדון, והתאמן במצרים. נשלח לארץ ישראל, לחזיתות באזור הרי אפרים והירדן. הגדוד נתקל בקשיים מהקדחת (מחלה רגילה אז) וגם לחם בעסקי כיבוש מקומיים, כולל כיבוש גשר אום-אל-שרט.
הגדוד האמריקאי הורכב בעיקר מתנדבים יהודים מארצות הברית. בין מייסדיו היו דמויות ציוניות שהחליפו עמדות בזמן המלחמה. חייליו השתתפו בקרבות בעמק הירדן ובאזור השומרון.
זהו הגדוד הארצישראלי, שנוצר מתגייסים מן היישוב בארץ. מטרתו העיקרית הייתה שמירה ואבטחה. בין מתנדביו היו צעירים שהיו לימים מנהיגים. חלקו שירת בתפקידי תמיכה, וחלק נטל חלק בפעולות אבטחה באזור סרפנד וצפון הארץ.
לאחר ארגון מחדש שינה אחד הלגיונים את שמו ל"הראשון ליהודה". סמל המנורה וחובת שמירה מקומיים הוסיפו לזהות יהודית ברורה. בהדרגה פוזרו רוב החיילים, אך חלקם נטל חלק בהגנה על יישובים בעימותים המקומיים.
במאי 1921 פירקו הבריטים את הגדודים. פירוקם הקטין את האפשרות לכוח צבאי יהודי רשמי. רבים מיוצאי הגדודים עברו לפעול בארגוני הגנה ומחתרת, כמו ההגנה.
התוכנית להקים יחידה בריטית-יהודית זרמה בקצרה, אך פרעות שנת 1921 וההתפטרות של קצינים ביטלו אותה. חלק מהמפוטרים הצטרפו אחר כך ל"הגנה".
הגדודים העבריים היו הגוף הצבאי היהודי המודרני הראשון שנשא סמלים עבריים ודיבר עברית. הם העניקו ניסיון צבאי ורוח התנדבות, והשפיעו על התארגנויות ההגנה שלאחר מכן. יוצאי הגדודים ייסדו מועדון מנורה, מוזיאון "בית הגדודים" ואת יישוב אביחיל, וכן הונצחו באנדרטאות ובשמות רחובות.
הגדודים העבריים היו קבוצות חיילים יהודים בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם הראשונה. הם רצו לעזור לגרש את הטורקים (העות'מאנים) מארץ ישראל.
רעיונות להקמת הגדודים הגיעו מאנשים כמו ז'בוטינסקי וטרומפלדור. הם רצו שחיילים יהודים ילמדו להלחם ויתנו כוח פוליטי לעם היהודי.
היו חילוקי דעות אם לתמוך בבריטניה. בסוף הוקמו יחידות יהודיות שונות, אחרי מאמצים של מובילים יהודיים בחו"ל.
ז'בוטינסקי קירב מתנדבים יהודים ודרש להקים כוח יהודי שיעזור לבריטים.
זו הייתה יחידת מובילי אספקה עם פרדות (בעלי חיים נשאיים). הם פעלו בגליפולי, ועזרו מאוד.
לאחר מכן הוקמו גדודים לוחמים: גדוד 38 (רובו אנשי לונדון), גדוד 39 (רובו אמריקאים) וגדוד 40 (צעירים מארץ ישראל). הם התאמנו במצרים ובאו לארץ.
הם שמרו על מקומות, סייעו בכיבוש גשרים ועבדו במשימות אבטחה. חלקם חלו במחלה שקראו לה קדחת.
הגדודים פורקו ב־1921. יוצאי הגדודים עזרו אחר כך להקים את ארגוני ההגנה. יש מוזיאון בשם "בית הגדודים" ומקומות זיכרון בארץ.
הגדודים העבריים היו ראשית מסלול ההתגייסות והארגון הצבאי של יהודים בארץ.
תגובות גולשים