הגולם מפראג

אגדת הגולם מפראג מתארת יצור שנוצר על ידי רבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, במאה ה-16. גולם הוא גוש חומר בדמות אדם שמנופחים בו חיים.

לפי המסורת, המהר"ל יצרו כדי להגן על יהודי פראג מפני עלילות דם, האשמות שקריות נגד יהודים. הגולם שימש כשומר ופעל עבור יוצרו. מדי ערב שבת (יום המנוחה השבועי) הוציא הרב את "רוח החיים" מהגולם, כדי שלא יעבור על איסורי השבת.

באחד הימים נשכח הרב להוציא את רוח החיים, והגולם פעל בשבת וסיכן אנשים. הרב רדף אחריו והשיבו לידיו מחוץ לבית הכנסת הישן "אלטנוישול". שם ניטרל אותו על ידי מחיקת אות אחת במילה "אמת" (המילה "אמת" חקוקה על מצחו; מחיקת האות א' הפכה אותה ל"מת"). לפי האגדה שרידי הגולם מונחים בעליית הגג של בית הכנסת.


בפולקלור היהודי מופיעים סיפורים על גולם מאז התקופות החדשות המוקדמות. חלק מהסיפורים מיוחסים לרבנים אחרים במאה ה-16. נזכר גם השימוש ב"ספר יצירה", טקסט קבלי (חלק מהמסורת המיסטית היהודית) שמוזכר כדרך ליצור גולם.


מקורות מודפסים מוקדמים לסיפור הופיעו במאה ה-19. חוקרים טענו שהגרסה המוכרת נוצרה או עוצבה על ידי לודוויג אוגוסט פרנקל בשנות ה-1830, והופצה באמצעי תקשורת וקהילות. ספר חשוב נוסף הוא "נפלאות המהר"ל" מאת יהודה יודל רוזנברג (1909), שתיאר את יצירת הגולם ככתבי-יד עדתיים. אחר־כך נטען שהספר מזויף, ורוזנברג עצמו הודיע שהוא כתב חלק מהחומר למטרות ספרותיות.

חוקרים מסכימים שאין ביסוס היסטורי חזק שמקשר בבירור את המהר"ל לבריאת הגולם, ולכן הסיפור נחשב בעיקר כאגדה שעברה בפולקלור.


בין הרבנים והחוקרים היו חילוקי דעות: חלק ראו את הסיפור כ"ידוע" או "מפורסם" לגבי המהר"ל, ואחרים ספקו בו או דחו אותו. היו גם ניסיונות להסביר את מקור המסורת בדרכים שונות, כולל דמוניזציה ספרותית או המצאות.


האגדה שבשרידי הגולם שמורים בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישול קיימת במסורת. בדיקות ושיפוצים במקום לא הניבו ממצאים ברורים. סיפורים נוספים שנקשרו למקום, למשל אודות בחינת האמת על ידי קצין נאצי, אינם מגובים במסמכים מהימנים.


"נפלאות המהר"ל" הרחיב את תיאור הגולם וסיפק לו צורה סיפרותית עשירה. לאחר פרסום הספר הועלו טענות לזיוף, וחלק מהחוקרים הראו כי המחבר שילב סיפורים ופיתח עלילה לצורך הקוראים. בכל זאת, ספר זה תרם להפצת האגדה ולהשפעתה על ספרות ואמנות.


הסיפור השפיע על ספרות, תיאטרון וקולנוע במאות ה-19 וה-20. בין ההשפעות המפורסמות נמצא הסרט האילם "הגולם" של פאול וגנר (1920). הביטוי "הגולם קם על יוצרו" מקורו בסיפורים כאלה. בפראג יש גם מסעדה בשם "הגולם", והאגדה ממשיכה להוות חלק מפולקלור ופנטזיה תרבותית.

הגולם מפראג הוא סיפור על יצור שעשוי מחומר בדמות אדם. גולם זה נוצר על ידי רבי יהודה ליווא, שנקרא המהר"ל.

המטרה הייתה להגן על יהודי העיר מפני עלילות דם. עלילות דם זה שמספרים דברים שקריים על היהודים.

הגולם נחשב לשומר. בכל ערב שבת (יום מנוחה בשבוע) הרב הוציא ממנו את "רוח החיים". יום השבת אסור לעשות בו דברים מסוימים, לכן הגולם שוכב כגוש חומר.

פעם הרב שכח להסיר את רוח החיים. אז הגולם חרג מן הכללים וגרם לבעיות. הרב רדף אחריו והשבית אותו ליד בית הכנסת הישן "אלטנוישול". על מצחו של הגולם היו האותיות "אמת". כשמחקו את האות א' זה הפך ל"מת". לפי האגדה יש שרידים בעליית הגג של בית הכנסת.


הסיפור הגיע דרך מסורת סיפורית. במאה ה-19 נכתבו והודפסו גרסאות רבות. ספר בשם "נפלאות המהר"ל" נתן לסיפור צבעים רבים, אבל חלק מהמבקרים אמרו שהספר נכתב לצורך סיפורת ולא תיעוד היסטורי.


הגולם השפיע על סיפורים, מחזות וסרטים. למשל יש סרט מהשנים הראשונות של הקולנוע שנקרא "הגולם". בפראג יש גם מקומות שמנציחים את האגדה, כמו מסעדה בשם "הגולם".