הגל השני של הפמיניזם

הגל השני של הפמיניזם התקיים משנות ה-60 ועד סוף שנות ה-80. הוא הרחיב את המאבק מעבר לזכויות חוקיות בלבד, וכלל נושאים כמו מיניות, משפחה, עבודה ואי-שוויון מעשי (דה-פקטו).

בשנות ה-50 חיי המשפחה השתנו: היה "בייבי בום" ונישואים מוקדמים, ולכן נשים רבות נשארו בבית לגדל ילדים. יחד עם זאת, הצרכנות הגוברת והצורך בהכנסה גרמו ליותר נשים לצאת לעבודה. בין 1940 ל-1960 מספר הנשים הנשואות העובדות הכפיל את עצמו, אבל התקשורת המשיכה להציג אותן בעיקר כעקרות בית.

לשינוי תרמה סימון דה-בובואר וספרה "המין השני" (1949). היא טענה שאישה אינה נולדת עם תכונות "נשיות" אלא נעשית כזו על ידי חינוך ותרבות. דה-בובואר גם תקפה את המבנה הפטריארכלי (שלטון גברי) והציגה את האישה כישות נפרדת ולא כתפקיד מוסכם.

בטי פרידן פרסמה ב-1963 את "המסתורין הנשי" והעלתה את תחושת החמצה שרבות חוו. התנועה הליברלית דרשה שוויון זכויות מעשי, וקומה בארה"ב ה-EEOC, הוועדה לשוויון בתעסוקה. בתחילה הוועדה לא יכלה להעניש מפלים, ורק באמצע שנות ה-60 ותחילת ה-70 החלה לפעול באופן אפקטיבי.

ב-1966 הקימה פרידן את "הארגון הלאומי לנשים" (NOW). הארגון צמח במהירות ודרש השתתפות מלאה של נשים בחברה, וכן זכות לבחירה בתחום ההריונות (נגישות לאמצעי מניעה והפלות). NOW ארגן מחאות וקמפיינים לאכיפת החוק נגד אפליה מינית בעבודה.

הפמיניזם הרדיקלי שם במרכז את המאבק נגד השליטה הגברית, ובפרט תפקידיהן המסורתיים בתוך המשפחה. הן דיברו על "דיכוי" במקום רק "אפליה", וראו בתא המשפחתי מיקרוקוסמוס של החברה כולה.

קבוצות רדיקליות ארגנו שיחות "העלאת מודעות" (מפגשים לשיתוף חוויות), וטענו שהבעיות האישיות הן בעיות פוליטיות משותפות. הן נטו לראות בגברים חלק מהבעיה, ולא תמיד כבני ברית.

ב-1968 נערכה ההפגנה נגד תחרות "מיס אמריקה" שבה נשים זרקו פריטים שנחשבו לסממנים נשיים אל "פח האשפה של החירות", המחאה זכתה להד תקשורתי. אז קמו גם קבוצות כמו W.I.T.C.H, שעשו טקסים והפגנות סימבוליות כנגד תפקידים מסורתיים.

המחאות והשביתות לא היו רק בארה"ב. בבריטניה ב-1968 נעשו שביתות בדרישה לשכר שווה, וב-1969 התקיימה הפגנה גדולה בכיכר טרפלגר. בצרפת הופיעו קבוצות רדיקליות כבר ב-1968.

הגל השני נמשך ככ-20 שנה. הוא הגביר את המודעות לדיכוין של נשים ושינה בהדרגה את חלוקת התפקידים במשפחה. נשים החלו למלא תפקידי פרנסתיות ביתיים ולעתים גם מחוץ לבית.

הגל השני התחיל בשנות ה-60 והמשיך כמה עשורים. הפמיניזם הוא מאבק לשוויון בין נשים לגברים.

בשנות ה-50 היו הרבה נישואים ובייבי בום. רבות מהנשים נשארו בבית לגדל ילדים. אבל עוד נשים גם יצאו לעבוד.

סימון דה-בובואר כתבה בספר ש"אישה לא נולדת אישה". היא אמרה שהחינוך והחברה עושים את התפקידים האלה.

בטי פרידן כתבה ב-1963 על נשים שהרגישו חסרות משהו. זה הוביל להקמת ארגונים שנאבקו לאפשר לנשים לעבוד ולקבל זכויות שוות.

הוקמה גם ועדה לשוויון בתעסוקה (EEOC). בתחילה הוועדה לא יכלה להעניש מפלים.

הפמיניסטיות הרדיקליות רצו לשנות את המשפחה ותפקידי המין. הן נפגשו ודיברו על הבעיות שלהן יחד.

ב-1968 נערכה הפגנה נגד תחרות "מיס אמריקה". הנשים זרקו פריטים כמו חזיות ופחי פריטים ל"פח האשפה של החירות".

קמו גם קבוצות בשם W.I.T.C.H שעשו טקסים ומחאות נגד רעיונות ישנים על נשים.

גם בבריטניה היו שביתות ב-1968 על שכר שווה. ב-1969 הייתה הפגנה גדולה בכיכר טרפלגר.

בסך הכל השינוי הזה גרם ליותר מודעות. נשים החלו לעבוד יותר גם מחוץ לבית.