הגנה אזורית היא שיטת הגנה בספורט שבה כל שחקן שומר על אזור מסוים במקום על שחקן התקפה ספציפי. השוואה קצרה: בהגנה אישית (שמירה אישית) שומר כל שחקן על שחקן אחד; בהגנה אזורית שומרים על שטח.
בכדורסל כל שחקן מופקד על אזור שתקוף אותו לפי סוג ההגנה ותכונות השחקנים. ההגנה מסומנת במספרים שמצביעים על השורות מהחוץ פנימה. דוגמה מוכרת היא הגנה 2-3 (שתיים-שלוש): שני מגנים בחזית מעל קו העונשין ושלושה מגנים קרובים יותר לסל.
בארצות הברית ההגנה האזורית הפכה לחוקית ב-NBA בעונת 2001-2002, אחרי תקופה שבה הייתה אסורה בשנות ה־90. למרות החוקיות, היא עדיין נפוצה יותר בליגת המכללות. באירופה השיטה מאוד נפוצה.
יש מספר סוגים של תצורות אזוריות: 2-3, 3-2, 1-3-1 ועוד. נפוצים גם לחץ על כל המגרש ולחץ חצי מגרש. יש גם שילובים של אזור ואישית.
הגנה אזורית היא דרך לשמור במשחקים. כל שחקן שומר שטח קטן במגרש.
בכדורסל כל אחד אחראי על אזור. זה שונה משמירה אישית. שמירה אישית היא כשהשחקן עוקב אחרי שחקן אחד.
דוגמה פשוטה: הגנה 2-3 (שתיים-שלוש). שני שומרים בחלק החיצוני. שלושה שומרים קרובים לסל.
בארצות הברית היא הותרה ב־2001-2002 ב־NBA (הליגה הגדולה בארה"ב). היא נפוצה בליגת המכללות. באירופה משתמשים בה הרבה.
יש סוגים כמו 2-3, 3-2 ו‑1-3-1. יש גם לחץ על כל המגרש.
תגובות גולשים