הד באנגינג

הד באנגינג (Headbanging) הוא צורת ריקוד מקובלת בסצנת המטאל (מטאל הוא סוג מוזיקה כבד ורועש). הריקוד מבוסס על תנועות כוחניות של הראש והצוואר, ולעיתים גם של שאר הגוף. מראה הריקוד חזק במיוחד כשיש שיער ארוך, שמדגיש את התנועה.

הד באנגינג מבוצע הן על ידי מוזיקאים בהופעות ובקליפים והן על ידי הקהל. תנועות דומות נשמעות גם בז'אנרים אחרים, אך הצורתן האגרסיבית הפכה לפופולרית במטאל בשנות ה־70 של המאה ה־20.

הד באנגינג החל לצבור תהודה בסוף שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70. מקורות מוקדמים כוללים הופעה של Led Zeppelin בארצות הברית ב־1969 והופעה של Black Sabbath בפריז ב־1970. גם אנגוס יאנג מ־AC/DC תרם לפופולריות, ואילו למי מ־Motorhead קשר בין השם "Headbang" לשם הלהקה שלהם.

יש גיוון בתנועות, כי מדובר בריקוד חופשי. הסגנון הנפוץ ביותר הוא הנעת הראש והצוואר קדימה ואחורה בקצב המוזיקה, לעתים יחד עם תזזית כללית של הגוף.

הד באנגינג הוא תנועת ראש בשירים של מטאל. מטאל זו מוזיקה רועשת וכבדה. אנשים מניעים את הראש והצוואר קדימה ואחורה.

התנועה נראית טוב כשיש שיער ארוך, כי השיער זז חזק. המוזיקאים עושים את זה בהופעות, וגם הקהל עושה את זה ליד הבמה.

התנועה הפכה פופולרית בסוף שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70. להקות בולטות אז הן Led Zeppelin ו־Black Sabbath. גם שחקנים כמו אנגוס יאנג עזרו שזה יתחיל להיות מפורסם.

הסוג הנפוץ הוא הטלטול של הראש והצוואר קדימה ואחורה לפי קצב השיר.