הדייג ודג הזהב

'הדייג ודג הזהב' (ברוסית: Сказка о рыбаке и рыбке) היא אגדה של אלכסנדר פושקין. אגדה = סיפור עם אלמנטים קסומים. פושקין כתב את הסיפור ב-14 באוקטובר 1833. הוא פורסם ב-1835 במגזין "ספריה לקריאה". העלילה מבוססת על האגדה של האחים גרים 'הדייג ואשתו'. הבלט Le Poisson doré (1866) של לודוויג מינקוס נוצר גם כן על בסיס האגדה.


הסיפור מתחיל בדייג זקן ואשתו הממורמרת שחיים בעניים בבקתה קטנה. הזקן מפרנס בעזרת דיג יומי. יום אחד הוא תופס דג זהב מיוחד. הדג מבקש שישחררו אותו ומבטיח לקיים משאלות בתמורה לחירותו. הדייג משחרר את הדג מבלי לבקש דבר.

כשאשתו שומעת, היא כועסת ודורשת ממנו לחזור לאגם ולבקש שוקת חדשה. שוקת = כלי מים שאומרים בו לבעלי חיים. הדג ממלא את הבקשה ושולח שוקת חדשה. אחר כך אשתו דורשת בית חדש, ואז בית גדול יותר, ואחר כך ארמון.

כל בקשה שהאישה מבקשת מגוברת: היא דורשת לשלוט באזור, ואז להפוך לצארינה, ובסוף רוצה לשלוט בים כולו. הזקן נמנע מדבריה אך ממלא את פקודות אשתו וחוזר אל הדג בכל פעם. הים נעשה סוער יותר ויותר עם כל בקשה חדשה.

בבקשה האחרונה האישה מבקשת לשלוט בים ולצוות על הדג. כשהדג שומע זאת, הוא מחזיר את כל מה שנתן. הזוג חוזר לבקתה הקטנה ולשוקת השבורה, כאילו כל מה שניתן לא היה.

'הדייג ודג הזהב' הוא סיפור מאת אלכסנדר פושקין. אגדה = סיפור עם קסם. פושקין כתב אותו ב-1833. הסיפור מבוסס על אגדה של האחים גרים. גם נוצר בלט על הסיפור ב-1866.


הדייג זקן חי עם אשתו בבקתה קטנה. הם עניים. הדייג יוצא לדוג כל יום. יום אחד הוא תופס דג זהב. הדג מבקש שיחררו אותו. הדג מבטיח להגשים משאלות בתמורה.

הדייג משחרר את הדג בלי לבקש דבר. האשה כועסת ודורשת ממנו לחזור לאגם. היא מבקשת שוקת חדשה. שוקת = כלי מים לחיות.

הדג נותן שוקת. אחר כך האשה מבקשת בית, אז ארמון. היא רוצה יותר ויותר כוח. בסוף היא מבקשת לשלוט בים ולהגיד לדג מה לעשות. הדג מחזיר את כל מה שנתן. הדייג ואשתו חוזרים לבקתה ולשוקת השבורה.