"הדים" הוא כתב-עת ספרותי, מגזין שמפרסם שירים וסיפורים, שיצא לאור בארץ ישראל בין תרפ"ב (1922) ל־תר"ץ (1930).
החוברות היו קצרות, כ־50, 60 עמודים כל אחת. הן לא יצאו בקביעות אלא מדי פעם. המערכת נערכה בידי הסופרים יעקב רבינוביץ ואשר ברש.
העורכים רצו לפעול ברוח כתב-העת הקצר "המעורר" של יוסף חיים ברנר. הם שאפו לחזק את הספרות העברית הצעירה בדרך צנועה, בחוברות קטנות ולא במניפסטים רועשים. (מניפסט = הצהרת כוונות פומבית.) מטרה מרכזית שלהם הייתה רעננות בספרות.
חוברת "הדים" כללה את רוב הכותבים והמשוררים העבריים שפעלו אז בארץ ובגולה. המערכת שילמה שכר הוגן, מה שסייע לסופרים בפרנסתם. בין המשתתפים בולטים שמות כמו אברהם שלונסקי, יצחק למדן, דבורה בארון ויוסף צבי רימון, לצד העורכים עצמם.
העורכים גם פירסמו תרגומים של משוררים חשובים מחו"ל, למשל רבינדרנת טאגור, סרגיי יסנין, שארל בודלר ופרנץ ורפל. כך הגיעו לקוראים יצירות זרות באיכות גבוהה.
"הדים" נחשב לחלק מההיסטוריה של הספרות העברית בארץ, בגלל התמיכה ביצירה צעירה ובתרגומים לבגרות הספרותית.
"הדים" היה כתב-עת ספרותי (מגזין שמפרסם שירים וסיפורים). הוא הופיע בארץ בין 1922 ל־1930.
החוברות היו קטנות. כל חוברת הייתה כ־50, 60 עמודים. הן לא יצאו בכל חודש.
העורכים היו יעקב רבינוביץ ואשר ברש. הם רצו לעזור לסופרים צעירים בדרך צנועה. הם כתבו שהם שואפים ל"רעננות".
המגזין שילם לשכותבים שכר הוגן. זאת עזרה חשובה להם.
ב"הדים" הופיעו גם תרגומים של משוררים מפורסמים. למשל רבינדרנת טאגור ושארל בודלר.
כך קראו ילדים ונוער בזמנו סיפורים ושירים חדשים בעברית.
תגובות גולשים