ההגירה הגאורגית לפולין

לאחר פלישת הצבא האדום לגאורגיה בפברואר 1921, מספר פוליטיקאים, אינטלקטואלים וקצינים עברו מפוליטיקה בגאורגיה לפולין. הם השאירו מאחור את הישות שהוקמה במרץ אותה שנה, ונכללו בקהילה הגאורגית בפולין. הקהילה כללה מאות אנשים והייתה פעילה מבחינה פוליטית ותרבותית. רבים מהם שירתו בצבא הפולני מתחילת שנות ה‑20 ועד סוף מלחמת העולם השנייה.


'פרומתאיזם' הייתה מדיניות של יוזף פילסודסקי שמטרתה להחליש את רוסיה והברית הסובייטית. פירוש המילה כאן: תמיכה בתנועות לאומיות בתוך תחומי רוסיה, כדי לעודד עצמאות. התנועה הגאורגית בעירנותה הייתה מהפעילות הבולטות שנתמכו על ידי פולין. הבולשביקים לא הבחינו בכך עד שנרצח מנהיג גאורגי בולט, נואה רמישווילי, ב‑1930.

המשא ומתן על חוזה פולני‑סובייטי ב‑1932 החליש את התנועה, אך הגאורגים המשיכו לפעול בארגונים חברתיים ותרבותיים. ב‑1921 קמה "ועדת גאורגיה" בראשות סרגו קורולאשווילי. הוועדה יצרה קשרים עם מרכזי הגירה גאורגיים באירופה, ארגנה מפגשים וסיפקה סיוע למהגרים. היא הוציאה גם פרסומים כמו "פרו גאורגיה" (1922) ו"פרו פרטיה" (1923). קורולאשווילי ערך בשנים 1923, 1924 את העיתון "שלוס ושודו". הגאורגים הקימו גם ארגון סטודנטים וחברה פולנית‑גאורגית בראשות הנסיך פאווול טומאנישווילי, אך פעילותם הוגבלה על ידי מחסור בכספים.


לאחר נפילת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, ראש הממשלה בגלות נואה ז'ורדניה ביקש מארצות ידידות עזרה בשימור הקצונה הצבאית המקצועית. פולין הגיבה במהרה. בשנים 1922, 1924 הומלצו מאות קצינים גאורגים לבית ספר צבאי בפולין. רבים הוכשרו במרכזי ההכשרה הפולניים ופועלית גויסו לצבא הפולני. בסך הכל כ‑1,000 אנשי צבא גאורגים שירתו בפולין.

במלחמת העולם השנייה, רוב הקצינים הגאורגים השתתפו בהגנה על פולין ב‑1939. חלק מהם פיקד על רגימנטים של חיילים פולנים. כמה נתפסו בידי הכוחות הסובייטים ב‑1939; כמה נהרגו בטבח קאטין ב‑1940, ואחרים בילו שנים בגולאגים, מחנות עבודה סובייטיים.

במהלך הכיבוש הנאצי הגרמנים ארגנו מחדש את "ועדת גאורגיה" בוורשה ונקטו שליטה הדוקה. הם ניסו לשדל חיילים גאורגים להצטרף ללגיון גאורגי של הוורמאכט. חלק נענו, אך רובם פנו לתנועת ההתנגדות הפולנית. הכומר הגאורגי גריגול פראדזה מאוניברסיטת ורשה הקריב את חייו באושוויץ ב‑1942 כדי להציל פרופסור יהודי עם משפחה גדולה.

לאחר המלחמה רוב הגאורגים היגרו למערב אירופה או הוגלו למחנות סובייטים. מעטים, כמו הגנרל ולריאן טאבידזה, נשארו במחתרת האנטי‑קומוניסטית בפולין למשך שנים רבות.

ב‑1921, אחרי שהצבא הרוסי פלש לגאורגיה, כמה גאורגים עברו לפולין. הם היו פוליטיקאים, חכמים וקצינים. הקהילה בגולה כללה מאות אנשים. הם שמרו על שפה ותרבות וגויסו גם לצבא פולין.


פולין תמכה בתנועות שמחו שגאורגיה תהיה עצמאית. את זה קראו 'פרומתאיזם', שם למדיני. הגאורגים הקימו "ועדת גאורגיה" ב‑1921. הוועדה עזרה למהגרים, ארגנה מפגשים והוציאה עיתונים.


בין 1922 ל‑1924 מאות קצינים גאורגים הגיעו לבית ספר צבאי בפולין. בסוף כ‑1,000 שירתו בצבא הפולני. במלחמת העולם השנייה רבים לחמו בשורות הפולניות ב‑1939.

חלק נתפסו על ידי הסובייטים ונשלחו לגולאגים. גולאגים הם מחנות עבודה רחוקים של השלטון הסובייטי. בזמן הכיבוש הגרמני ניסו לגרמנים לגייס חלק מהם לשורות שלהם. רוב הגאורגים הצטרפו להתנגדות הפולנית והילחמו נגד הכיבוש.

הכומר גריגול פראדזה מאוניברסיטת ורשה הקריב את חייו באושוויץ בשנת 1942 כדי לעזור לפרופסור יהודי. אחרי המלחמה רוב הגאורגים עברו למערב או הוגלו, ומעטים נשארו במחתרת נגד השלטון הסובייטי.