תוכנית ההתנתקות הוצעה על ידי ראש הממשלה אריאל שרון. משמעותה נסיגה ישראלית מרצועת עזה ופינוי של כמה התנחלויות מבודדות בשומרון. המהלך היה חד-צדדי, כלומר נערך מבלי הסכמה רשמית עם הפלסטינים.
הרעיון נולד על רקע האינתיפאדה השנייה (מעל 2000) והירי מרצועת עזה על יישובים בישראל. ישראל חוותה תקופה של פיגועים ורקטות, וצד זה הוצג כדחיפה לצמצום הנוכחות הישראלית ברצועה.
ב־2004 נפגש שרון עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש וקיבל מכתב תמיכה. עניין זה חיזק את עמדת הממשלה לגבי המשך התוכנית.
בליכוד נערך משאל פנים למתפקדים על התוכנית. ב־2 במאי המתפקדים דחו את התוכנית. למרות זאת שרון הוביל אישור ממשלתי ואחר כך הצבעות בכנסת.
התוכנית הובאה לממשלה ולכנסת אחרי ויכוחים ופיטורי שרים מממשלתו של שרון. חוק היישום שנקרא "פינוי-פיצוי" אושר בכנסת ב־16 בפברואר 2005. הצבעות בכנסת התקיימו במספר שלבים, כשהליכוד היה מפוצל.
ההחלטה עוררה מחאה ציבורית גדולה. תושבי גוש קטיף והמתנחלים ארגנו פעולות נגד הפינוי, ביניהן שרשרת אנושית שבה נטען שהשתתפו עד מאות אלפי בני אדם. היו גם קריאות לסרוב לפקודת פינוי.
במהלך השנים החשובות לפני ההתנתקות היו מבצעים צבאיים ברצועה, וירי רקטות על ישובים כמו שדרות. אירועים אלה הגבילו את הדיון לבטחון ולקשיי המימוש.
הביצוע החל ב־15 באוגוסט 2005. פינוי התושבים האזרחיים ברצועת עזה הושלם בתוך כשמונה ימים. התהליך כלל העברת חוקי פיצוי, סידורי דיור ותיאום לוגיסטי.
היו טענות שהתוכנית התקבלה ללא דיונים מקיפים בצבא ובמועצה לביטחון לאומי. חלק מהמפקדים והשתתפים טענו שלא נלקחו בחשבון שיקולים ביטחוניים מסוימים. גם חילוקי דעות פוליטיים עמוקים ליוו את כל התהליך.
התוכנית קראה להתנתקות מרצועת עזה. זה אומר ישראל יצאה מאזורים אלה והעבירה את התושבים.
לפני כן ירו מרצועת עזה רקטות על יישובים ישראליים. זה גרם לחשש רב בישראל.
בחברי מפלגת הליכוד נערך משאל פנימי. רוב המתפקדים דחו את התוכנית. רבים מהתושבים ומחוץ להם הפגינו נגד הפינוי.
הפינוי החל ב־15 באוגוסט 2005. בתוך שמונה ימים פונו התושבים האזרחים מרצועת עזה.
אחרי ההחלטה היו ויכוחים רבים. נטען שלא התייעצו מספיק עם הצבא. הוסדרו פיצויים ותמיכה למפונים.
תגובות גולשים