ההיכל (או הקודש) היה חדר בבית המקדש, שנקבע בין האולם לבין הדביר (קודש הקודשים). בהיכל עמדו מזבח הקטורת, שולחן לחם הפנים והמנורה.
בבתי המקדש היה ההיכל באורך 40 אמות ורוחב 20 אמות. בין ההיכל והדביר הייתה מחיצה. במשכן המחיצה הייתה פרוכת (וילון). בבית הראשון בנו קיר שנקרא אמה טרקסין. בבית השני, בגלל גובה המבנה והספק לגבי קדושת הרצועה, תלו שתי פרוכות משני צידי האמה. הפרוכת החיצונית קופלה מעט דרומה והפנימית בצפון, ויצר ביניהן מסדרון מעבר מההיכל לקודש הקודשים. רבי יוסי סבר שהייתה פרוכת אחת, כי הפסוק כותב 'פרוכת' בלשון יחיד. בין ההיכל לאולם היו זוג דלתות מוזהבות שנפתחו כלפי פנים.
בהיכל הונחו רוב כלי הקודש. בדרום עמדה המנורה, כלי המאור; הדליקו אותה כל ערב והיא דלקה עד הבוקר. בצפון היה השולחן שעליו היה לחם הפנים, שהוחלף כל שבת. במרכז, מעט מזרחה, עמד מזבח הזהב; עליו מקטרים את הקטורת (עשן ריח) ועליו מזים ממהחטאות הפנימיות.
ההיכל היה חדר בבית המקדש. הוא עמד בין האולם לבין הדביר. הדביר נקרא גם קודש הקודשים.
ההיכל היה באורך 40 אמות וברוחב 20 אמות. בין ההיכל לדביר הייתה מחיצה. במשכן המחיצה הייתה פרוכת (וילון). בבית הראשון שבנו קיר שנקרא אמה טרקסין. בבית השני תלו שתי פרוכות משני צידי האמה, וככה נוצר מעבר קטן לקודש הקודשים. רבי יוסי חשב שהייתה רק פרוכת אחת. בין ההיכל לאולם היו דלתות מוזהבות שנפתחו פנימה.
בהיכל היו הכלים החשובים. מדרום עמדה המנורה. המנורה היא נר גדול שהדליקו כל ערב. מצפון היה השולחן. על השולחן שמו את לחם הפנים. החליפו את הלחם כל שבת. במרכז היה מזבח הזהב. על המזבח שרפו קטורת. על המזבח שפכו גם נוזלים מקרבנות.
תגובות גולשים