ההעפלה היא התנועה לארגון כניסתם הבלתי-חוקית של יהודים לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בעיקר בין 1934 ל־1948. השם נגזר משירו של לוין קיפניס. המפעל נועד לעקוף את מגבלות ההגירה שהטילו הבריטים, ובין השמות שניתנו לו גם "עלייה ב'" (עלייה בלתי-לגאלית). במשך השנים השתתפו בו ארגונים שונים מהיישוב: ההגנה, המוסד לעלייה ב' (הארגון שאורגן על ידי היישוב לצורך הפעולות), תנועות חלוץ, ותנועת בית"ר של הרוויזיוניסטים.
גם לפני 1934 נכנסו עולים לדרכים בלתי חוקיות, בעיקר דרך גבולות יבשתיים בצפון. הבריטים הגבילו עלייה לפי "ספר הלבן" ונתנו "סרטיפיקטים" (רישיונות עלייה) בקצב נמוך. עולים ניסו להיכנס בחשאי, לעתים בעזרת מבריחים, נרשמו כלומדים ולא חזרו, או ניצלו נישואים פיקטיביים.
ההעפלה המאורגנת החלה ב־1934, כשהגברת האנטישמיות והמצוקה באירופה דרבנה פעילים לייבא עולים בספינות. אוניות בולטות מתחילת הדרך היו "ולוס" ו"אוניון". תנועת בית"ר יזמה את עליית "אף על פי" שהביאה עשרות ספינות ואלפי מעפילים. עד 1939 הגיעו מאות ספינות ואלפי אנשים, ובחלק מהמקרים הבריטים תפסו ספינות או מנעו ירידה לחוף.
בשלהי שנות ה־30, מול החמרת המצוקה של יהודי אירופה ופרסום הספר הלבן של 1939, קיבלה הנהגת היישוב החלטה לתמוך בהעפלה באופן ממוסד. ביולי 1939 הוקם "המוסד לעלייה ב'" כפועל של ההגנה. המוסד ארגן חכירת אוניות, ריכוז עולים ולוגיסטיקה באירופה.
במלחמה ירדה העפלה מסיבות לוגיסטיות וסכנות שיט. יחד עם זאת, היא נמשכה כחלק ממאמץ ההצלה של יהודים מפני הנאציזם. אחרי המלחמה התגברה הפעילות שוב. בשנים 1945, 1948 המוסד לעלייה ב' הנהיג את מרבית המבצעים וארגן הפלגות רבות. המעפילים בסופו של דבר כללו ניצולי שואה רבים שהותקו במחנות עקורים.
הבריטים חיפו על חופי הים ועלו במאבק נגד ההעפלה. רבים מהמעפילים נתפסו והוגלו למחנות מעצר בקפריסין ולמחנה בעתלית. חלקם שוחררו בהדרגה במסגרת מכסות עלייה, אחרים נשארו חודשים רבים בקפריסין עד לאישור.
היו אסונות שנגעו במפעל, כמו טביעת "פאטריה" וטביעת "סטרומה" שבהן רבים מצאו את מותם. פרשת "אקסודוס" (1947) הפכה לסמל: אונייה נצפתה, נתפסה והמעפילים הוחזרו בסופו של דבר לגרמניה, מה שהכעיס את דעת הקהל הבינלאומית והגביר את התמיכה בהקמת מדינה יהודית. פרשות ידועות נוספות הן "לה ספציה" ו"קלאדובו-שאבאץ".
העפלה לא כללה רק את אירופה. משנות ה־40 נרשמו מבצעים מארצות מזרח התיכון וצפון אפריקה (עיראק, סוריה, לבנון, מרוקו ועוד). בעזרת מסלולים יבשתיים וימי מדינות הצפון, הובאו קבוצות רבות, וב־1947 גם מבצעים אוויריים קטנים.
בין 1934 ל־1948 עלו באמצעות ההעפלה עשרות אלפים. סך כלל המעפילים המובאים ברשומות הוא כ־115,000 איש: כ־108,000 בדרך הים, 5,000, 7,500 בדרך היבשה ו־150 דרך האוויר. בנוסף עלו כ־8,500 בעזרת מסמכים מזויפים (עלייה ד'). קרוב ל־2,000 מעפילים נספו במהלך הפעולות, בעיקר בטביעות ובאסונות ימיים. ההעפלה נתנה תרומה להצלת חלק מהיהודים באירופה, לחיזוק היישוב ולמומנטום מדיני שסייע לקידום פתרון בעיית הפליטים ולהקמת מדינה.
פעולות ההעפלה זכו לייצוגים ספרותיים, שירים ומוזיאונים. מוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה ואתר מחנה עתלית משמרים את הזכר. הפרשה נשמרת בזיכרון הציבורי באמצעות אנדרטאות, מחקרים ותיאורים תרבותיים.
ההעפלה הייתה הדרך שבה יהודים ניסו להגיע בסתר לארץ ישראל בימי השלטון הבריטי. הבריטים קבעו חוקים שהגבילו כניסה. לכן ארגונים ישראלים ארגנו סירות ואוניות והבריחו עולים.
הרבה יהודים רצו להגיע לארץ. אחרי מלחמת העולם השנייה רבים ניצולי שואה רצו בית חדש. אבל הבריטים נתנו מעט רישיונות, אז הגיעו בחשאי.
העפלה נעשתה רבות בספינות. לפעמים הספינות הגיעו בהצלחה לחוף. לפעמים הבריטים תפסו את הספינות ושלחו את האנשים למחנות בקפריסין או בעתלית. היו גם ספינות שנטבעו, וזה היה עצוב.
"אקסודוס" היא אונייה שהביאו אלפים. כשתפסו אותה הבריטים, זה עורר המון כעס בעולם. גם מקרים כמו "פאטריה" ו"סטרומה" היו מזעזעים.
העלייה לא הגיעה רק מאירופה. ארגונים סייעו גם לעולים מעיראק, סוריה ולמדינות צפון אפריקה. חלק עלו דרך המדבר או בסירות מלבנון.
בין 1934 ל־1948 הגיעו בעזרת ההעפלה כ־115,000 יהודים. חלק עלו בים, חלק בדרך היבשה, ומעט בדרך האוויר.
ההעפלה סייעה להרבה משפחות למצוא מקום חדש. היא גם הראתה לעולם את מצב הפליטים ותרמה לכך שדברים פוליטיים השתנו אחר כך.
יש מוזיאונים, אנדרטאות ושירים על ההעפלה. הם מזכירים את המסעות והאנשים שניסו למצוא בית.
