הודו-סין (סרט)

''הודו-סין'' (1992) הוא סרט דרמה צרפתי בהפקת תקופת הקולוניה, המתרחש בהודו‑סין הצרפתית משנות ה-30 עד ה-50. בבימוי רג'יס ורגנייה ובהשתתפות קתרין דנב, הסרט זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, ודנב הייתה מועמדת לשחקנית הטובה ביותר.

הסיפור מובא מהזווית של אליאן דבריס, ונחשף דרך פלאשבקים, סצינות שמחזירות לזיכרונות מן העבר. בתחילת שנות ה-30 אליאן מנהלת מטע גומי גדול ומשגיחה על עובדים רבים. היא אימצה את קמיל, ילדה וייטנאמית מבית משפחת נגוין, וגדלה אותה בסגנון אירופאי.

אליאן נוצר קשר רומנטי עם ז'אן-בטיסט, קצין צעיר בצי הצרפתי. קמיל נופלת באהבה בזכותו, אך אליאן משתמשת בהשפעתה כדי להעביר אותו לשירות מרוחק. ז'אן-בטיסט נשלח לאי הדרקון (Hòn Rồng), בסיס צבאי נידח.

קמיל מתארסת לטיין, פעיל וייטנאמי שתמך במרד, אך היא מחפשת את ז'אן-בטיסט בצפון. בדרכה היא מצטרפת לקבוצת פועלים וללהקת תיאטרון קומוניסטית, קומוניסטי: תומך ברעיונות של שיתוף ועבודה משותפת למען שוויון. במהלך אירועים קשים קמיל נמלטת יחד עם ז'אן-בטיסט, ושניהם בורחים בסירה.

הם מגיעים למחבוא, קמיל נכנסת להריון ויולדת את בנה של הזוג, אטיין. ז'אן-בטיסט נתפס ונכלא; לאחר מכן הוא נמצא מת, ומותו נקבע כהתאבדות. אטיין נלקח לאליאן, וקמיל נשלחת לכלא פוליטי בבידוד גבוה.

לאחר קום החזית העממית, שחררו את האסירים כולל קמיל. היא בוחרת להישאר במאבק למען עצמאות וייטנאם ולהצטרף לקומוניסטים. אליאן מוכרת את המטע ועוזבת עם אטיין לשווייץ. בסוף מתברר שאליאן נזכרת באירועים כאשר היא מספרת אותם לאטיין הבוגר, שניסיונו למצוא את אמו בז'נבה נכשל.

הצילומים התקיימו בווייטנאם ובמקומות במלזיה, בין אפריל לאוגוסט 1991. כמה אתרים בולטים כללו העיר הקיסרית בהו, הא לונג ובנין בין.

הסרט זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בטקס ה-65. קתרין דנב קיבלה מועמדות לשחקנית הטובה ביותר.

''הודו-סין'' הוא סרט צרפתי מ-1992. הוא מתרחש בוייטנאם כשהייתה בשליטת צרפת. קולוניאלי פירושו: כשמדינה אחת שולטת במדינה אחרת.

אליאן היא בעלת מטע. היא אימצה את קמיל. ז'אן-בטיסט הוא קצין שאהב את אליאן.
קמיל התאהבה בז'אן-בטיסט. כשהוא נשלח הרחק, קמיל יוצאת למצוא אותו.

היא בורחת עם ז'אן-בטיסט. הם מקבלים תינוק בשם אטיין. אחר כך ז'אן-בטיסט מת, ואטיין נשאר אצל אליאן.
קמיל נכלאת, אבל מאוחר יותר שחררו אותה. במקום לחזור הביתה היא נשארת להילחם בעד עצמאות וייטנאם.
בסוף אליאן עוזבת עם אטיין לשווייץ. אטיין מנסה לפגוש את אמו בקונגרס בז'נבה, אך הם לא נפגשים.

הסרט צולם בחלקים בווייטנאם ובמלזיה במהלך 1991.

הסרט קיבל את פרס האוסקר לסרט הזר.