הודנה

הודנה (בערבית: هدنة, הֻדְנָה) היא הפסקת לחימה זמנית. לרוב היא נועדה לאפשר לצד הלוחם להתארגן מחדש לפני חידוש הלחימה.
ההודנה בדת ובמסורת האסלאמית הופיעה כהיתר זמני ללוחמי ג'יהאד (מאבק דתי או צבאי), בתנאים מסוימים. לעתים הוגבלה ההודנה בזמן, למשל לעשר שנים, וניתנה על ידי מנהיג הלחימה ללא משא ומתן עם הצד השני. כלומר, לא תמיד זו הייתה שותפות להפסקת אש בין שני צדדים.

בפועל פירוש ההודנה השתנה לפי נסיבות פוליטיות ומדיניות. מי שהוגדרו כ"כופרים" (אנשים שלא מאמינים באסלאם) השתנו לפי המצב, והמנהיגים קובעים מתי להכריז על הפסקת הלחימה. פעמים רבות הודנה שימשה גם כתירוץ דתי כדי לכונן יחסים תקינים עם עמים אחרים בלי לוותר על האפשרות לחידוש הלחימה.

הדוגמה הקלאסית היא הסכם חודייביה בין מוחמד לבני קורייש במכה, ב-628. מוחמד הסכים להפסקת לחימה כי כוחותיו היו חלשים יותר. ההסכם נמשך זמן קצר בלבד, ובהמשך מוחמד כבש את מכה. לפי המסורת, ההודנה הייתה אמורה להימשך עשר שנים.

בעברית ובעברית תקשורתית המונח משמש לעתים כתרגום ל"שביתת נשק". למשל, קו הפסקת האש אחרי הסכמי רודוס כונה בערבית "קו ההודנה". משמעות המילה השתנתה בהקשרים חילוניים, והיא יכולה פשוט להתייחס למצב של הפסקת אש שאינו שלום.
הבעייתיות במונח נובעת מהעומס התרבותי והדתי שלו. בהקשרים מסורתיים הוא נתפס כהיערכות מחדש, בעוד שבהקשרים חילוניים הוא נפוץ כמונח לשביתת נשק. פרופ' מצטפא כבהא אף מציע שהשורש המקורי של המילה מצביע על "שקט אחרי פעילות יתר".

בשנים האחרונות המונח הפך מוכר בהקשר הישראלי־פלסטיני. ב-2003 הוכרזה הודנה שהחלה ב־26 ביוני והחזיקה עד 19 באוגוסט. בתקופה זו נרשמה ירידה בפיגועים ובהרוגים, אך הפסקת הלחימה לא הייתה מוחלטת. שני הצדדים האשימו זה את זה בהפרתה, וההודנה התפרקה.
בשנת 2004 מנהיגי חמאס הציעו הודנה של עשר שנים בתמורה לנסיגה ישראלית משטחים שכבשה ב-1967. כמה מהמנהיגים הללו נהרגו חודשים לאחר מכן. מאוחר יותר הוסכם על הפסקות אש נוספות, שלעיתים כונו גם בטרמינולוגיה אחרת, כמו "תהדיאה" (רגיעה). הפסקות אלה הורידו את רמת האלימות לעיתים, אך לא ביטלו לחלוטין תקיפות וירי רקטות.

הודנה (בערבית: هدنة) משמעותה הפסקת לחימה קצרה. היא נועדה כדי להתארגן מחדש.

במסורת האסלאמית הודנה אפשרה ללוחמים לעצור לקריאת כוח מחדש. "כופרים" פירושו אנשים שלא מאמינים באסלאם.

דוגמה מפורסמת היא הסכם חודייביה ב־628. מוחמד הסכים על הפסקת לחימה עם בני מכה. אחרי זמן קצר ההסכם נפרץ ומוחמד נכנס למכה.

כיום המילה בערבית משמשת גם ל"שביתת נשק". למשל, קו צבאי אחרי הסכמי רודוס כונה "קו ההודנה". משמעות המילה משתנה לפי מי מדבר ומה הכוונה.

בשנת 2003 הייתה הודנה קצרה בין ישראל לפלסטינים. היא החזיקה פחות מחודשיים והורידה את מספר המתקפות. אח"כ היא התבטלה. ב־2004 חמאס הציע הודנה של עשר שנים בתמורה לנסיגה ישראלית. כמה מנהיגים מתו אחרי זה. מאוחר יותר הייתה רגיעה נוספת שנקראה "תהדיאה". גם היא הפחיתה אלימות, אבל לא סיימה את הסכסוך.