הווארד סטונטון

הווארד סטונטון (אפריל 1810 - 22 ביוני 1874) היה שחמטאי וכותב אנגלי, וגם חוקר של יצירות שייקספיר. שמו נשאר בקשר הדוק לעיצוב כלי השחמט שנקרא על שמו, כלי "סטונטון", ולהשפעה הרבה שלו על עולם השחמט במאה ה־19. בשנות ה־40 של המאה ה־19 היה ממוקם במקום הראשון בעולם, החזיק במקום זה שנים רבות והדורג בין עשרת הטובים בין 1840 ל־1858. הוא נכנס להיכל התהילה העולמי של השחמט.

מעט ידוע על ילדותו. על פי דבריו נולד בווסטמורלנד וגדל בעוני. בוגר מאוחר יחסית כנראה התחיל לשחק בשחמט ב־26. בראשית דרכו קרא ספרים כמו Games at Chess של ויליאם ווקר, ושיחק רבות בלונדון. בשנים הראשונות שיחק מול שחקנים מקומיים וחוץ־ארציים, ובין היתר שיחק עם קפטן ויליאם אבנס, המוכר בזכות "גמביט אבנס", פתיחה שבה מקריבים מטבעות (הסבר: מהלך פתיחה שבו מוותרים זמנית על רגלי כדי להשיג יוזמה).

בשנים 1842, 1843 ניהל סטונטון סדרת מפגשים חזקה עם שחקנים כמו ג'ון קוקרן, ואז התמודד מול שחקן צרפתי מוביל, פייר סט. אמאנד. בתחילה הפסיד בדו־קרב קצר 3.5, 2.5, אך בהמשך שוחק מחדש בפריז בין 14 בנובמבר ל־20 בדצמבר 1843 והצליח בניצחון בתוצאה 13, 8 (לא כולל תוצאות תיקו). תוצאות אלה חיזקו את מעמדו כשחקן מוביל והפכו את לונדון למרכז שחמט חשוב באירופה.

מאמצע שנות ה־40 החל סטונטון לכתוב טורים ושירים על שחמט. הוא ערך מגזין בשם Chess Player's Chronicle וכתב טור קבוע ל־Illustrated London News עד סוף ימיו. הטורים שלו נחשבו מאוד משפיעים בזמנו. בשנת 1845 השתתף במשחק שחמט דרך הטלגרף, במהלכו שיחק "שחמט עיוור", כלומר בלי לראות את הלוח, מול שישה שחקנים במשך שמונה שעות.
ב־1847 פרסם את הספר המוכר The Chess-Player's Handbook, וב־1849 יצא גם The Chess-Player's Companion. אחר־כך הוציא ספרים נוספים, כולל Chess Praxis (ספר גדול ששמו גם יצא אחרי מותו). בחלק מהפרשנויות המודרניות נמצאו טעויות, אך בזמנו קראו רבים את הספרים בהערצה.

בשנת 1849 עוצבו כלים על־ידי נתנאל קוק (Nathaniel Cook) והעיצוב פורסם על ידי סטונטון בעיתון. לעיצוב צורפה חוברת שכתב סטונטון, והוא קיבל אחוזים מהמכירות. כלים אלה היו נאים ונוחי שימוש, והפכו לסטנדרט בתחרויות עד היום.

ב־1851 ארגן סטונטון את תחרות השחמט הבינלאומית בלונדון, במקביל לתערוכה הגדולה. הוא אסף קרן פרסים גדולה של 500 לירות שטרלינג, משך שחקנים מובילים והפך את התחרות לאירוע מרכזי. סטונטון ציפה לזכות, אך לאחר מאבק קשה הפסיד לאדולף אנדרסן ומאוחר יותר איבד גם את המקום השני. התחרות נחשבת היום לאחת המשפיעות בתולדות השחמט.

בשנים הבאות החל סטונטון לצמצם את השתתפותו בתחרויות. מ־1856 החל להתמקד במחקר ובעריכה של יצירות שייקספיר. ב־1858 השתתף בתחרות ברמינגהאם אך הודח מהר. באותה שנה סירב לשחק מול פול מורפי, מה שיצר ויכוח ציבורי. סטונטון פרש מהמגרשים באופן מעשי, אך המשיך לכתוב על שחמט ולפרסם ספרים.

סטונטון ערך מהדורות של יצירות שייקספיר ופרסם מאמרים במהלך שנות ה־60. הוא ראה בעריכה זו עבודה חשובה, אך חוקרי שייקספיר מודרניים לא העניקו לה חשיבות רבה. אך עבודתו הספרותית הייתה חלק מרכזי בעיסוקיו האחרונים.

סטונטון נפטר ב־1874. בכתובת מגוריו בלונדון הוצב לוח זיכרון ברחוב Lansdowne 117, וב־1997 הוצבה מצבה על קברו עם פרש שחמט. עיצוב כלי השחמט שלו, טוריו וספריו השפיעו רבות על התפתחות המשחק, והוא נזכר כשחקן, מחבר ומעצב ששינה את עולם השחמט.

הווארד סטונטון נולד ב־1810 ונפטר ב־1874. הוא היה שחמטאי וכותב אנגלי. הוא גם חקר את שייקספיר, המחבר.

הוא התחיל לשחק ברצינות אחרי גיל 26. שיחק הרבה בלונדון.
"גמביט" (מהלך פתיחה שבו מוותרים זמנית על רגלי כדי להשיג יתרון) קישר אותו לשחקנים מפורסמים.

בשנת 1843 שיחק נגד שחקן מצרפת בשם פייר סט. אמאנד. לאחר סיבוב קצר שבו הפסיד, שיחק מחדש בפריז וניצח בסדרה של משחקים.

הוא כתב טורים על שחמט בעיתון גדול כל חייו. ב־1847 הוא פרסם ספר מפורסם שנקרא The Chess-Player's Handbook. ב־1845 שיחק משחק דרך הטלגרף בלי לראות את הלוח, זה נקרא "שחמט עיוור".

בשנת 1849 עוצב סט כלים שנקרא על שמו. הכלים נראו טוב והם הפכו לכלים הנפוצים בתחרויות.

ב־1851 ארגן סטונטון תחרות שחמט גדולה בלונדון. הוא אסף כספים לפרסים. בסוף זכה אדולף אנדרסן במקום הראשון.

מאוחר יותר סטונטון הפסיק לשחק תחרותיות. הוא התרכז בעריכת יצירות שייקספיר. ב־1858 סירב לשחק מול פול מורפי, והשניים לא נפגשו במשחק רשמי.

סטונטון הוציא מהדורות על שייקספיר וכתב על בתי ספר באנגליה. את ספרו האחרון על שחמט הוציאו אחרי מותו.

ניתן לקרוא באינטרנט חלק מהספרים שלו, כמו The Blue Book of Chess.