הַחוֹתְרים הוא קיבוץ של התנועה הקבוצתית המאוחדת. הוא שוכן בצפון מישור חוף הכרמל, ליד טירת כרמל. הקיבוץ משתייך למועצה האזורית חוף הכרמל.
הקיבוץ הוקם ב-1942 כפלוגת עבודה ותחילה התמקם בקריית חיים. ב-1948 עברו חברי הקבוצה לבתי המושבה הגרמנית הנטושה נויהרדטהוף. בשנת 1952 הקיבוץ השתכן ביישוב הקבע שלו.
שמו קשור לשאיפה לעסוק בדיג ימי. הדיג היה אחד ממקורות הפרנסה הראשונים. תחום נוסף היה כריית זיפזיף, חפירת חומר מהאדמה, כפי שנמסר. תחום זה המשיך להעסיק את הקיבוץ שנים רבות.
בתחילת שנות ה-2000 הקיבוץ קרס כלכלית. במרץ 2002 אושר הסדר נושים שבו איחדו את ענף החקלאות לתאגיד עצמאי בשם "החותרים חקלאות".
היום הקיבוץ עבר שינויים ארגוניים וכלכליים. עדיין קיימים בו ענפי חקלאות, בעיקר בננות וגידולי שדה. עם זאת, רוב החברים עובדים במקצועות שונים, בתוך הקיבוץ ומחוצה לו. בקיבוץ פועל גם מפעל בשם "רשת-או-פלסט" שמייצר שקיות פלסטיק ורשתות.
בסמוך לפסי הרכבת ניצבת אנדרטה לזאב (זאביק) אילון. האנדרטה בנויה ממתכת על בימת גרנוליט, והיא בולטת ונראית ממרחק. אילון נהרג בחצי האי סיני ב-1968 וקבור בבית הקברות של הקיבוץ.
תמונות של חדר האוכל הישן, תחנת הרכבת הישנה וכניסה לספרייה לזכר צבי בן-יעקב.
החותרים הוא קיבוץ. קיבוץ (יישוב שבו אנשים חיים ועובדים ביחד) נמצא בצפון חוף הכרמל, ליד טירת כרמל.
הקיבוץ התחיל ב-1942 כקבוצה שעבדה יחד. ב-1948 עברו לבתים נטושים בשם נויהרדטהוף. ב-1952 עברו למקום הקבוע שלהם.
שמו קשור לדיג. דיג זה ללכוד דגים בים. בתחילת הדרך דיג היה מקור לפרנסה. הקיבוץ גם עסק בכריית זיפזיף. כרייה (חציבה מהאדמה) פירושה לשלוף חומר מהאדמה.
במאה ה-21 הקיבוץ נתקל בקשיים כלכליים. ב-2002 פתחו חברה חקלאית בשם "החותרים חקלאות".
כיום יש קיבוץ עם חוות בננות וגידולים אחרים. הרבה תושבים עובדים במקצועות שונים. בקיבוץ יש גם מפעל קטן, "רשת-או-פלסט", שמייצר שקיות ורשתות.
יש אנדרטה לזאביק אילון ליד הרכבת. אנדרטה (פסל לזכר אדם) זוהי ציון דרך בולט. אילון נהרג בסיני ב-1968 וקבור בבית העלמין של הקיבוץ.
תמונות של חדר האוכל הישן, תחנת הרכבת והכניסה לספרייה לזכר צבי בן-יעקב. צבי היה בין מייסדי הקיבוץ ונפגע ב-1944 בזמן המלחמה.
תגובות גולשים