החייאה היא סדרת פעולות מלאכותיות שמפעילות מכנית את הלב והריאות.
מטרת ההחייאה היא למנוע מוות מוחי על ידי שמירה על חמצון מספק למוח עד להגעת צוות רפואי מתקדם.
הפעולות העיקריות הן: פתיחת נתיב אוויר (A - Airway), הנשמה (B - Breathing) ועיסויי חזה (C - Circulation). ראשי התיבות באנגלית הן CPR (CardioPulmonary Resuscitation).
ניסיונות החייאה תועדו במאה ה-18 בהולנד וביפן. ארגונים רפואיים, ובפרט ארגון הלב האמריקאי (AHA), פיתחו והעדכנו הנחיות לאורך השנים. עדכון מרכזי פורסם ב-2005, והעדכון העדכני שבמקור נזכר פורסם ב-21 באוקטובר 2020.
למשך שנים נהגו לפי הסכמה A-B-C: לפתוח נתיב אוויר, לתת שתי נשמות, ואז עיסויים. נמצא שהסכמה זו פגעה ברצף העיסויים, ולכן בוטלה ההמלצה לנשמה מפה-לפה לעוברי אורח.
כיום הסכמה מקובלת היא C-A-B: קודם עיסויי חזה (C), אחר כך פתיחת נתיב אוויר (A) והנשמה (B). יש להביא דפיברילטור (מכשיר להוצאת שוק חשמלי) במהירות, ולחברו מבלי לפגוע ברצף העיסויים.
שמירה על נתיב אוויר פתוח מאפשרת אוורור תקין. אצל מבוגרים עושים תמרון מצח-סנטר (הטיית הראש אחורה והרמת הסנטר). במקרי טראומה יש להעדיף דחיקת לסת כדי לא לגרום לנזק לעמוד השדרה. אצל תינוקות הטיית הראש קלה יותר, בתנוחת "עיניים לשמיים".
מטרת ההנשמה היא להעביר חמצן לריאות והלאה לדם. לפי ההנחיות העדכניות, הנשמה בהחייאה תינתן בדרך כלל על ידי צוות רפואי עם מכשור מתאים. בלחץ זמן לעוברי אורח מדגישים עיסויי חזה רצופים.
עיסויי חזה הם הלב של ההחייאה. המטרה היא לדחוף דם עשיר בחמצן למוח ולאיברים החיוניים עד להתאוששות או להגעת אח/פרמדיק.
עיסויי חזה נכונים: ידיים אחת על השנייה במרכז החזה (על הסטרנום). עומק לחיצה כ-5, 6 ס"מ או כמחצית, שליש מרוחב בית החזה. יש לאפשר הרפייה מלאה אחרי כל לחיצה כדי שהלב יתמלא. קצב העיסויים 100, 120 בדקה; קצב זה תואם בערך לשיר "Stayin' Alive".
בילדים ולתינוקות יש לשנות את אופן הלחיצה: ילדים, בדרך כלל יד אחת; תינוקות, שתי אצבעות.
חלק מהמקרים עלולים לגרום לפגיעה בצלעות, לעיתים סדק או שבר, אך זהו תופעת לוואי ידועה בזמן החייאה ממושכת.
דפיברילציה (שוק חשמלי) נועדה לאפס פעילות לב חשמלית בעייתית, כדי לאפשר קוצב טבעי לשוב ולנהל את הקצב. היא יעילה בפרפור חדרים (Ventricular Fibrillation) או בטכיקרדיה חדרית מהירה, אך אינה מועילה באסיסטולה (חוסר פעילות חשמלית מוחלט).
החייאת רחוב/מגיש עזרה ראשונה: עוברי אורח או מע"ר (מגיש עזרה ראשונה) מתחילים מיד בעיסויים עד להגעת סיוע. אם יש דפיברילטור זמין משתמשים בו.
BLS (Basic Life Support), חובש עם ידע וניסיון; מוסיף מנתב אוויר, מפוח אמבו ושימוש בחמצן לצד העיסויים.
ALS (Advanced Life Support), צוות עם פרמדיק או רופא. מוסיף מתן תרופות בווריד, אינטובציה או LMA (צינורית לניתוב אוויר מתקדמת), ומעקב באמצעות מוניטור וקפנומטר (מכשיר שמודד CO2 לניטור יעילות ההנשמה).
הישרדות מדום לב תלויה במהירות התגובה: כל דקה ללא חמצון תקין מורידה את סיכויי ההישרדות מ-8%, 10% ל-3%, 4% אם מבוצעים עיסויים. שיעור הישרדות מדום לב מחוץ לבית חולים הוערך ב-4.5% בארה"ב ב-2003; במקומות עם תגובה מהירה ותמיולה (דפיברילציה תוך 3, 5 דקות) שיעורי ההישרדות עלו ל-49%, 75%.
בבתי ספר ובארגונים נערכות סדנאות וסימולציות על בובות החייאה, לרוב בובת "אנני". מד"א ואיחוד הצלה מעבירים סדנאות להורים ולציבור. בצה"ל וחיילים עוברים הכשרות מע"ר במהלך הטירונות ובקורסים שונים.
החייאה היא פעולות שעוזרות ללב ולריאות לעבוד בשנית.
המטרה היא לשמור חמצן למוח עד שיגיע רופא.
CPR הם אותיות באנגלית של פעולות אלה.
החייאות נעשו כבר לפני מאות שנים. ארגונים רפואיים עדכנו את השיטות עם השנים.
הסדר שהמדריכים מלמדים היום הוא: קודם עיסויי חזה (לחיצות), אחר כך לפתוח נתיב אוויר, ולבסוף הנשמות.
אם יש דפיברילטור (מכשיר שנותן שוק חשמלי) יש לחבר אותו בהקדם.
פותחים את הנתיב כדי שאוויר ייכנס לריאות. אצל מבוגרים מטים את הראש מעט אחורה.
בתינוקות מטים רק קל, במצב שנקרא "עיניים לשמיים".
עיסויי חזה הם הלב של ההחייאה. שמים ידיים במרכז החזה ולוחצים בקצב של כ-100, 120 לחיצות בדקה.
לחיצה נכונה עוברת כ-5, 6 ס"מ במבוגר. אחר כל לחיצה חייבים להרפות כדי שהלב יתמלא.
בילדים משתמשים ביד אחת, בתינוקות, שתי אצבעות.
לפעמים בזמן החייאה צלעות עלולות להיפגע. זה לא מטרה, ורוצים להציל חיים.
דפיברילטור נותן שוק חשמלי שמסייע ללב לחזור לקצב תקין.
הוא עוזר במצבים מסוימים של הפרעות קצב, ולא בכל מצב.
מדריכים מלמדים החייאה בבתי ספר ובסדנאות על בובות כמו "אנני".
מד"א ואיחוד הצלה נותנים קורסים להורים ולציבור.
תגובות גולשים