החלטת הררי

החלטת הררי (ידועה גם כפשרת הררי) היא החלטה של הכנסת הראשונה, ביוזמת יזהר הררי מהמפלגה הפרוגרסיבית. ההחלטה התקבלה ב-13 ביוני 1950 והחליטה שהכנסת הראשונה לא תחוקק חוקה מלאה. במקום זאת נקבע כי החוקה תיכתב בפרקים נפרדים שנקראים "חוקי יסוד" (חוקים שייעודם להצטרף בסוף ולהוות חוקה).

הכנסת הראשונה נקראה בתחילה "האספה המכוננת" (גוף שנבחר כדי להכין חוקה). במגילת העצמאות נרמז שיש להכין חוקה, ושיש לכך גם יסוד בהחלטת האו"ם מ-1947. ב-16 בפברואר 1949 חוק המעבר הפך את האספה ל"כנסת" והגדיר חלק מתפקידי המדינה. הדיונים על חוקה החלו אך לא הושלמו.

תומכי החוקה טענו שהיא דרושה כדי לקבוע את היחס בין האזרח לשלטון, להגן על זכויות אדם ולמלא התחייבויות בין-לאומיות. המתנגדים ציינו דוגמת בריטניה שאין לה חוקה כתובה והציעו שאין צורך בחוקה מיידית. הם גם טענו שהמדינה עוברת שינויים דמוגרפיים מהירים, ושקהילה קטנה כיום לא צריכה לקבוע חוקה שקשה לשנותה. המפלגות הדתיות אמרו שהתורה אמורה לקבוע חלק מהדינים ובכך ראו חשש או מיותרות לחוקה. דוד בן-גוריון נמנע מלחץ לכתיבת חוקה מתוך שיקולי אחדות וביטחון, לפי ניתוח היסטורי של ניר קידר.

ב-13 ביוני 1950 הוצעה והתקבלה החלטה על ידי יזהר הררי שקבעה דחייה של כתיבת חוקה מלאה. ההחלטה קבעה שחוקי היסוד ייכתבו פרק-פרק, והכנסת תשלים אותם בעתיד. זו היתה פשרה פוליטית ששמרה על סמכות הכנסת לחוקק חוקה, אך דחתה את קביעתה למועד לא מוגדר.

ההחלטה עצרה את התהליך לחקיקה מיידית של חוקה ויצרה מסלול של חקיקת חוקי יסוד בהדרגה. חוק יסוד: הכנסת נחקק ב-1958 על ידי הכנסת השלישית. בהמשך נחקקו חוקי יסוד נוספים על גופי השלטון ותפקידיהם, וב-1992 נוספו שני חוקי יסוד על זכויות האדם. בשנים מאוחרות יותר נכנסו לחקיקה חוק משאל עם (2014) וחוק יסוד: חקיקת הלאום (2018). בשנים האחרונות, ובעיקר סביב הדיונים על הרפורמה המשפטית ב-2023, נשמעו קריאות לבדוק או לעצור את השימוש בחקיקת חוקי יסוד ללא הסכמה רחבה.

החלטת הררי היא החלטה של הכנסת הראשונה. היא נעשתה על ידי יזהר הררי ב-13 ביוני 1950. ההחלטה אמרה שלא ייכתב חוקה מלאה אז. במקום זה יכתבו "חוקי יסוד". חוקי יסוד הם חלקים שיחברו בסוף לחוקה.

בתחילה הגוף שקמו לו נקרא "האספה המכוננת". האספה המכוננת הוא גוף שנבחר להכין חוקים חשובים. במגילת העצמאות נרמז שיש להכין חוקה. ב-1949 האספה הפכה לכנסת.

יש מי שרצו חוקה כבר מיד. הם אמרו שחוקה תגן על זכויות ותסדיר את המדינה. אחרים לא רצו חוקה עכשיו. הם אמרו שבריטניה מתקדמת גם בלי חוקה כתובה. המפלגות הדתיות חששו שחוקה תתנגש עם התורה. דוד בן-גוריון חשש שהוויכוחים ישברו את אחדות העם.

בפועל הוחלט לדחות חוקה מלאה. החליטו לכתוב חוקי יסוד פרק אחרי פרק. זו היתה פשרה פוליטית.

הדחייה השאירה את המדינה בלי חוקה כתובה. חוק יסוד: הכנסת נחקק ב-1958. בשנים אחרי זה הוצעו חוקי יסוד על זכויות ועל מוסדות המדינה. ב-1992 נוספו חוקי יסוד על זכויות אדם. בשנים מאוחרות היו חוקים כמו חוק משאל עם ו"חוק הלאום". ב-2023 היו דיונים בהם אנשים קראו לעצור את כתיבת חוקי יסוד בלי הסכמה רחבה.