החיים בישראל מונחים בעיקר על-ידי חוקים. הכנסת היא הגוף המחוקק מאז הקמת המדינה, אך חלק מהחוקים הגיעו משלטון המנדט הבריטי ואף מעט מהשלטון העות'מאני. כיום יש יותר מ-1,000 חוקים תקפים. בישראל אין חוקה, אך יש חוקים שנקראים "חוקי יסוד", חוקים שנועדו לשמש כבסיס חוקתי למדינה.
סדרי החקיקה אינם מקובעים בחוק אחד. הם פועלים בעיקר לפי תקנון הכנסת ותקנון הממשלה. הוצעו חוקי יסוד בנושא זה, אבל עד כה אף אחד מהם לא התקבל. החוק שמכיר בכנסת כגוף המחוקק נקבע בחוק המעבר מ-1949.
חקיקה חייבת להיות גלויה. החוקים מתפרסמים ב"הרשומות", הפרסום הרשמי. עם זאת, תיקונים מתפרסמים לעיתים כסעיפים משוננים בלבד, ולכן קשה למצוא נוסח מעודכן מלא של חוק. קיימים מאגרים ממשלתיים ופרטיים שמרכזים חוקים מעודכנים. מיזם "ספר החוקים הפתוח" מנסה להנגיש חוקים לציבור בחינם.
לפני הצעת חוק לעתים ממנים ועדה ציבורית ומפרסמים תזכירי חוק. תזכיר הוא טיוטה שמסבירה את הרעיון. פרסומים אלו מאפשרים לציבור ולהמומחים להגיב ולעזור לעיצוב החקיקה.
בתי המשפט מפרשים חוקים. כשחוק לא נותן מענה ברור, השופטים מציינים בעיות ועיתים המלצותיהם מובילות לתיקון בחקיקה. לפעמים הממשלה משנה חוקים כתוצאה מפסיקה שיפוטית כדי לשנות את התוצאה המשפטית העתידית.
ועדות ציבוריות נערכות כדי לחקור נושאים מורכבים ולהמליץ על שינויי חקיקה. דוגמאות בולטות השפיעו על חקיקת מסים ועל דחיית שירות לבחורי ישיבות.
תזכיר מופץ על-ידי משרד ממשלתי והוא טיוטת הצעת החוק עם הסבר על מטרותיה. הציבור יכול להגיב לתזכיר דרך אתרי הממשלה.
יש שלוש דרכים עיקריות להעלות הצעת חוק: ממשלתית, פרטית או מטעם ועדות הכנסת. כל הצעה עוברת שלבים של דיון ואישורים לפני שאושרה כנוסח סופי.
משרד ממשלתי מכין טיוטה, היא נבחנת בוועדת השרים לענייני חקיקה ואז מתפרסמת כמסמך רשמי ומונחת על שולחן הכנסת. הממשלה יכולה למשוך הצעה עד לפני ההצבעה בקריאה השלישית.
חברי כנסת שאינם שרים יכולים להגיש הצעות פרטיות. יש מגבלות כמותיות ותנאים על הנושאים המותרים. בשנים האחרונות עלה מספר ההצעות הפרטיות בצורה דרמטית, אך רק אחוז קטן מהן הופך לחוק.
בעבר כל ועדה יכלה להגיש הצעה מטעם הוועדה. כיום רק ועדות מסוימות רשאיות לכך, בעיקר בתחום חוקה, חוק ומשפט ונושאים הקשורים לכנסת.
הדיון נעשה בשלבים לאורך שבועות עד חודשים. הצעת חוק עוברת דיון במליאה ובוועדות. חוקים מסוימים נדרשים לסיום מהיר עקב לוח זמנים תקציבי.
להצעה פרטית דרוש אישור טרומי כדי להמשיך. ההליך כולל תקופת הנחה של כ-45 ימים לפני הדיון.
כאשר הועברה הצעה לוועדה, מומחים נשמעים וניתנים שינויים. שינוי בהצעת חוק מחייב הסכמת המגיש.
אחרי אישור הדיון בוועדה, ההצעה מונחת שוב על שולחן הכנסת לדיון ולבחירה האם לשלוח הלאה להכנה לקריאה שנייה.
הוועדות יכולות להציע שינויים, למזג הצעות או לפצלן. הן דנות בהסתייגויות, מזמינות מומחים ומפרסמות פרוטוקולים. החלטות הוועדה משפיעות על נוסח החוק לפני שהוא מגיע למליאה.
בקריאה השנייה נידונים סעיפים והסתייגויות בנפרד. בקריאה השלישית מתקבלת ההחלטה על כל החוק כמקשה אחת.
חוק נכנס לתוקף בשעה 00:01 ביום שצויין. לעיתים החוק חל בדיעבד (חקיקה רטרואקטיבית), אבל זאת נדירה ומוגבלת.
חוקים מתוקנים לעתים בנימוק ניסיון, ביקורת ציבורית, פסקי-דין או שינוי מציאות. תיקונים עוברים את אותו הליך החקיקה כמו חוק חדש. הם יכולים להיות ישירים או עקיפים.
לעיתים מתקנים טעויות כתיב או דפוס בחוק. גם לתיקון כזה נדרש אישור, אך באמצעות הליכים מקוצרים.
כשחוק עבר שינויים רבים, מפרסמים "נוסח משולב" שמאגד את התיקונים. נוסח משולב נועד להבהיר את הנוסח ולא לשנות את משמעות החוק.
חוקים שמקורם MANDATE (פקודות המנדט) פורסמו במקור באנגלית. הוסמך לפרסם גרסה עברית מעודכנת שנקראת "נוסח חדש". ועדת מומחים ובחינת הוועדה הרלוונטית מאשרים אותו.
עד שנות ה-80 נוהלה פרלמנטאריות דומיננטית, אבל מאז בתי המשפט הגבילו זאת וביצעו ביקורת שיפוטית על הליכי חקיקה. פסיקות בג"ץ הגדירו כי הליך החקיקה כפוף לחוק ולכללים שמחוץ לפרלמנט.
בית המשפט יכול לפסול חוק אם יש בו פגמים קשים, פגם מהותי בהליך החקיקה או סתירה לחוקי יסוד. פסילה דורשת פגם "שנופל לשורש ההליך".
בית המשפט קבע רשימת עקרונות שסטייה מהם עשויה להביא לפסילה. עם זאת, לא בכל מקרה שבו נשקפת טענה כזו מפסלים את החוק.
חוק יסוד נותן עדיפות לחוקים אחרים. אם חוק רגיל סותר חוק יסוד, בתי המשפט רשאים להכריז עליו בטל.
תקנון הכנסת מאפשר דיון מחדש בהחלטת ועדה פעם אחת. בקשה לרוויזיה צריכה להודיע לחברי הוועדה מראש.
ראשית מצביעים על קיום הרוויזיה. אם מאושרת, מתקיים דיון והצבעה חוזרת על ההחלטה.
חברי כנסת יכולים לבקש רוויזיה עבור החלטות ועדה. כל בקשה מעכבת את תוקפן של ההחלטות עד להכרעה.
בחיים בישראל יש הרבה חוקים. הכנסת היא הגוף שעושה חוקים. חלק מהחוקים ישנים והגיעו עוד מהשלטון הבריטי.
אין חוקה מלאה בישראל. יש "חוקי יסוד". הם חשובים במערכת החוק.
חוקים מתפרסמים ב"הרשומות". לפעמים קשה לקרוא את כל השינויים ביחד. יש אתרים שמרכזים את החוקים.
לפני חוק מפרסמים טיוטה שנקראת "תזכיר". הציבור יכול להגיב על התזכיר.
בתי המשפט מפרשים חוקים. אם החוק לא ברור, השופטים אומרים שצריך תיקון.
ועדות ציבוריות בודקות נושאים ונותנות המלצות. לפעמים ההמלצות מובילות לשינוי חוקים.
תזכיר הוא טיוטת חוק שמסבירה למה רוצים אותו. הממשלה מפרסמת אותו לציבור.
משרד ממשלתי מכין חוק. הוועדה בממשלה בודקת אותו. אחרי זה הוא מונח בכנסת.
חברי כנסת שאינם שרים גם יכולים להציע חוקים. יש הרבה הצעות כאלה. רק מעט מהן הופכות לחוקים.
החוק נדון בוועדות ובמליאה בשלבים. יש קריאות: ראשונה, שנייה ושלישית.
חוק מתחיל לתפקד בלילה של תחילתו. לפעמים נותנים זמן להתכונן.
חוקים משתנים לפעמים. תיקון הוא שינוי בחוק שכבר קיים.
אם יש טעות כתיב בחוק, מתקנים זאת בדרך פשוטה.
כשחוק השתנה הרבה, מכינים "נוסח משולב" שמאגד את הכל.
חוקים ישנים מהמנדט תורגמו לעברית כ"נוסח חדש".
אם יש פגם חמור בחוק, בית המשפט יכול להחליט שהוא בטל.
וועדה יכולה לבקש לדון שוב בהחלטה שלה פעם אחת.
תגובות גולשים