הטורקים הצעירים (בטורקית העות'מאנית: ژؤن ترک) הייתה תנועה ומפלגה לאומנית שהגיעה לשלטון באימפריה העות'מאנית ב-1908 ודחתה את הסולטאן עבדול חמיד השני. (סולטאן = השליט העליון של האימפריה.)
הארגון נוסד ב-1890 על ידי סטודנטים לרפואה באיסטנבול במטרה להחליף את שלטון הסולטאן. הם דרשו חידוש החוקה (חוקה = מערכת חוקי יסוד שמגבילה את כוח השלטון) ויישום רפורמות מודרניות. התנועה גדלה ובה השתתפו משכילים, קצינים וגולים בפאריס. בתחילה הונהגה על ידי אהמט רזא, ובסוף המאה ה-19 פעלה גם קבוצה בראשות הנסיך סבאהדין. ניסיונות מוקדמים להפיכה נכשלו; המשטר הגיב במעצרים, גליות והוצאות להורג של פעילים.
בשנת 1908 הצליחו המורדים להפעיל לחץ צבאי ופוליטי שגרם להשבתת החוקה מ-1876. ב-7 ביולי 1908 נורה הגנרל שמסי פאשה על ידי קצין שהיה בטורקים הצעירים. ההתקוממויות בפרובינציות, ובמיוחד במקדוניה, גרמו לאולטימטום כלפי איסטנבול. ב-25 ביולי 1908 הכריז הסולטאן על החזרת החוקה.
בתחילה דומיננטי בזרם הליברלי שדגל בזכויות מיעוטים ובשינויים חוקתיים. בשנים שלאחר ההפיכה החלה סכסוך פנימי בין הזרם הליברלי והזרם הלאומי-הצבאי. ב-1913 השתלטה על התנועה מועצת האיחוד והקידמה והאופייה הפך לאומני ולמיליטריסטי. במהלך מלחמת העולם הראשונה מדיניות השלטון כללה דיכוי רעיוני ומעשי כלפי קבוצות שונות, ובהן רצח העם הארמני (1915, 1918), שבו הוגלו ונרצחו כמיליון ארמנים. מדיניות זו גם הביאה להתקוממויות ערבית.
הטורקים הצעירים שאבו השראה מהרעיונות של זיא גקאלפ. הוא הציע זהות טורקית שמשלבת שלושה יסודות: אסלאם (הדת השלטת), טוראניזם (תנועת לאומיות טורקית) והשפעות אירופיות טכנולוגיות. הגישה ראתה במודרניזציה הטכנית דבר חשוב, אך שמרה על מרכיבים תרבותיים מסורתיים. בנוסף התנועה הייתה אנטי-אימפריאליסטית וביקשה להעצים את המדינה הטורקית כדי להתמודד מול מעצמות אירופה. הם שאפו לטורקיה חזקה, בדומה לאופן שבו יפן התחזקה במאה ה-19 וה-20.
בתחילה הובטח שוויון חוקי ליהודים באימפריה והיו בין התומכים גם פעילים יהודים בולטים, למשל עמנואל קרסו. חלק קטן מהעולים לארץ ישראל אף קיבל אזרחות עות'מאנית והשתלב. חלק מהציונים העריכו שאולי תינתן אוטונומיה ליהודים, אך הזרם הלאומני שבסוף השלטון הפך חשדן כלפי הציונות. במהלך מלחמת העולם הראשונה הופעלו צעדים נגד עולים בעלי אזרחות רוסית, ושלטונות הטורקים ניסו לכפות אזרחות טורקית על חלקם. יהודים אזרחי האימפריה לא נחשבו ברוב המקרים לאויבים פנימיים כמו היוונים והארמנים, אך היחס החמיר בתקופות המלחמה.
הטורקים הצעירים הייתה תנועה פוליטית בטורקיה של פעם. היא עלתה לשלטון ב-1908 והדיחה את הסולטאן. (סולטאן = השליט של המדינה.)
התנועה נולדה ב-1890 על ידי סטודנטים באיסטנבול. הם רצו חוקה חדשה. (חוקה = כללים שמנחים מדינה.) הם רצו שהמדינה תתחדש ותלמד טכנולוגיה כמו אירופה.
ב-1908 לקחו הקבוצה חלק במהפכה. הם דרשו להחזיר את החוקה מ-1876. ב-25 ביולי 1908 הסולטאן הסכים להחזיר את החוקה.
בהתחלה היו בטורקים הצעירים רעיונות ליברליים. אחר כך קבוצה לאומית-צבאית השתלטה על השלטון ב-1913. במלחמת העולם הראשונה השלטון פגע בקבוצות שונות. בתקופה זו קרה דבר טראגי לרבים מהארמנים, שאיבדו את חייהם או הוגלו (הוגלו = נשלחו לארצות אחרות).
הם רצו שילוב בין האסלאם (הדת) לבין חידושים טכניים מאירופה. הם רצו שהטורקיה תתחזק כמו יפן.
בתחילה הבטיחו ליהודים שוויון. היו גם יהודים שתמכו בתנועה. אבל בזמן המלחמה היחס התהפך וחלק מהעולים שגורשו או נאלצו לקבל אזרחות טורקית סבלו.
תגובות גולשים