היסטוריה של איטליה

ההיסטוריה של איטליה מתחילה מהתיישבות מוקדמת בתקופת הברונזה והברזל. על חצי האי האיטלקי התיישבו עמים מקומיים כמו האטרוסקים והלאטינים, וגם כבאו ופעלו יוונים ופיניקים.

במאה ה-9 לפנה"ס הופיעו שלושה מרכזים עיקריים של תרבות: וילה־נובה במרכז, התרבות הלאטית על החוף המערבי ותרבות קברי־הפיר בדרום. האטרוסקים היו חזקים במיוחד ושפיעו על רומא, למשל במוסד המלוכה שהיה ברומא לפני שהוחלף ברפובליקה.

רומא איחדה את חצי האי בין המאה ה-4 לפנה"ס למאה ה-2 לפנה"ס, ובהמשך הפכה למעצמה גדולה ששלטה בכל אגן הים התיכון. האימפריה הביאה רשת דרכים, ערים ומוסדות, והשפעתה נמשכה בתחומים רבים.
בשלהי הרפובליקה פרצו מלחמות אזרחים, ובהן עלה משטר הקיסרות. במאה ה-3 לספירה האימפריה סבלה ממשברים, ודיוקלטיאנוס ביצע רפורמות לשיקום הסדר. קונסטנטינוס העניק חופש לנצרות ב-313 והקים את קונסטנטינופול, מה ששינה את מרכז הכוח לקראת המזרח.

לאחר קריסת המערב הרומי ב-476 נכבשה איטליה על ידי שבטים גרמאניים שונים, ולאחריהם שלטו בה גם ביזנטים, הלנגוברדים והפרנקים. לאורך ימי הביניים איטליה התחלקה לדוכסויות וערי מדינה רבות.
בערים הצפון־איטלקיות צמחו קומונות עצמאיות וסוחרים עשירים. המאבק בין האפיפיור והקיסר והמאבק בין הגואלפים לגיבלינים השפיעו על הפוליטיקה המקומית.

מהמאה ה-14 עד המאה ה-16 חלה באיטליה תחייה תרבותית שנקראת הרנסאנס. זו תקופה של חזרה לטקסטים קלאסיים, פריחה באמנות ובמדע. אמנים ומדענים מובילים כללו את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו וגלילאו.

באמצע ובסוף ימי הביניים רוב מדינות איטליה נפלו להשפעה או לשלטון זר, במיוחד ספרד. עם הזמן ירדה ההנהגה הכלכלית והמדעית של איטליה ביחס למדינות אחרות.

במאה ה-19 נוצר תהליך האיחוד הלאומי (הריסורג'ימנטו). מנהיגים חשובים היו קמילו דה קאבור (ראש ממשלה ריאלי) וג'וזפה גריבלדי (מפקד מתנדבים). ויטוריו אמנואלה השני הוכרז למלך ב-1861, ואיטליה איחדה כמעט את כל שטחיה עד 1870, כשרומא הוספה כאחרונה.

איטליה לחמה במלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה מ-1915. הנזק והאכזבה מהתוצאות תרמו למשבר פנימי.
בין המלחמות עלה בניטו מוסוליני לשלטון ב-1922 בהפיכה שנקראה "מצעד על רומא". מוסוליני כרת הסכמים עם הוותיקן ב-1929 אך גם ניהל מדיניות חָציית גבולות, כולל כיבוש אתיופיה ב-1935.
בעת מלחמת העולם השנייה איטליה הייתה בברית עם גרמניה. ב-1943 מוסוליני הודח, והמדינה חוותה קרעים פנימיים until שחרור ב-1945.

ב-1946 נערך משאל עם שבו הוחלט להקים רפובליקה. חוקת 1948 קבעה את מסגרת השלטון הדמוקרטית. אחרי המלחמה חוותה איטליה "נס כלכלי" בשנות ה-50 וה-60, עם צמיחה ותיעוש מהיר.

בשנות ה-70 שררה אלימות פוליטית ופיגועים של קבוצות ימניות ושמאליות קיצוניות. בשנות ה-80 וה-90 נחשפו שחיתויות פוליטיות ושונתה המפה הפוליטית. משפט המאפיה הגדול בפלרמו הוביל לגזרי דין כבדים, אך אחר כך נרצחו שני שופטים חשובים, פלגונו ובורסלינו, ומאמצי המאבק המשיכו.
בשנים שאחר כך חלו שינויים פוליטיים שנקשרו לתקופה שנקראת לעתים "הרפובליקה השנייה".

איטליה ישבה אנשים כבר בתקופת הברונזה. על החוף וההר חיו עמים מקומיים כמו האטרוסקים והלאטינים.

לפני שמרבית איטליה הייתה רומית, היו שם כמה תרבויות מקומיות. היוונים הקימו יישובים בדרום ובסיציליה.

רומא גדלה והייתה אימפריה. אימפריה היא מדינה גדולה ששולטת בהרבה מקומות. הרומאים בנו דרכים וערים והשפיעו על כל אירופה.
בסוף האימפריה הרומית המערבית התמוטטה.

לאחר מכן הגיעו שבטים שונים ששלטו באיטליה. בערים נוצרו קהילות עצמאיות וסוחרים עשו הרבה כסף.

מאוחר יותר התחיל הרנסאנס. זהו זמן של חידוש אמנות ומדע. ציירים כמו לאונרדו יצרו יצירות מפורסמות.

במאה ה-19 איטליה התאחדה. גריבלדי וקאבור עזרו לכך. ויטוריו אמנואלה הפך למלך.

איטליה לחמה במלחמות העולם. אחרי מלחמת העולם השנייה ב-1946 בחרו איטלקים ברפובליקה, מדינה שבה אנשים בוחרים שליטים.

איטליה גדלה אחרי המלחמה. בשנות ה-50 וה-60 הכלכלה השתפרה מאוד.
בשנים מאוחרות יותר היו בעיות כמו פשעים של המאפיה. המדינה עשתה מאמצים להילחם בפשיעה.

כך התפתחה איטליה במשך מאות שנים, מדתיקות ועד למדינה מודרנית.