רוב שטח הרפובליקה המרכז-אפריקאית יושב בין 1000 לפנה"ס ל-1000 לספירה. עמים דוברים שפות אדוואמה-מזרחית (משפחת שפות) התפשטו ממערב ומצפון. מהגרים דוברי בנטו (קבוצת שפות אפריקאית) הגיעו לדרום-מערב. קבוצות נוספות דיברו שפות סודנית-מרכזיות על גדות נהר האובנגי.
עד 1800 הקשרים עם האימפריה האיסלאמית ומדינות צפוניות היו מצומצמים. בתחילת המאה ה-19 נכנסו סוחרים מוסלמים לאזור ויצרו קשרים עם המנהיגים המקומיים. אחרי 1850 הגיעו סוחרי עבדים חמושים. בין 1860 ל-1910 סוחרי עבדים מאזורי סודאן, צ'אד וקמרון הוציאו רבים מבני המקום כעבדים. תוצאה מרכזית היתה ריקון אזורים מסוימים מאוכלוסייה.
בסוף המאה ה-19, בעקבות "מירוץ לאפריקה", נכנסו כוחות צרפתיים לאזור. סאבורגנאן דה בראזא הוביל משלחות וייסד מושבות לאורך האובנגי. ב-1889 הוקמה בבנגואי מושבה שתהפוך לבירת המדינה.
הצרפתים חילקו זכויות מסחר לחברות אירופאיות. חברות אלו, יחד עם המנהל הקולוניאלי, כפו עבודה ותשלומי מיסים על המקומיים. שימוש בכוח, עבודת כפייה ופשעים שלעיתים נחשפו בצרפת הובילו לביקורת ולניסיונות רפורמה. במאה ה-20 נמשכו המעצרים הכפויים, אך גם נבנו דרכים, הוקמו שירותי בריאות ניידים ומיסיונים דתיים.
בשנות ה-20 פרצו מחאות גדולות, ביניהן "הקונגו-ווארה" ב-1928. בשנות ה-30 החלו חקיקות יערות, גידול כותנה וקפה וכריית יהלומים.
בשנת 1946 הפכה המושבה לטריטוריה צרפתית שמעבר לים. ב-1 בדצמבר 1958 קיבלה אוטונומיה ושמה שונה לרפובליקה המרכז-אפריקאית. ב-13 באוגוסט 1960 הושגה עצמאות.
לאחר העצמאות החלו מאבקים על השלטון. ז'אן-בדל בוקאסה ביצע הפיכה ב-1965. בוקאסה שלט ברודנות, והכריז על עצמו קיסר ב-1976. שלטונו התאפיין בהפרות זכויות אדם חמורות. ב-1979 צרפת תיווכה את הדחתו. דוויד דאקו חזר לשלטון, אך הופל בהמשך על ידי הפיכה ב-1981 בראשות אנדרה קולינגבה.
קולינגבה שלט כחונטה צבאית ואז ניסו להחזיר מערכת חוקתית בשנות ה-80. ניסיונות דמוקרטיזציה התחזקו ב-1990, בלחץ חוץ ומקומי, והובילו להסכמה על בחירות חופשיות.
בבחירות 1993 ניצח אנג'-פליקס פאטאסה. תקופת שלטונו התאפיינה באי יציבות ומספר התקוממויות אלימות. ב-1997 נחתמו הסכמי שלום חלקיים. ב-1999 נבחר פאטאסה שוב, אך בשנת 2002 מורדים בהנהגת פרנסואה בוזיזה תקפו והדיחו אותו.
בוזיזה השעה את החוקה ויצר ממשלה רחבה. נערך דו-שיח לאומי וחוקה חדשה אושרה ב-2004. ב-2005 בוזיזה ניצח בבחירות. למרות מאמצי שליטה, חלקים גדולים מהמדינה נשארו לא יציבים. בשנים שלאחר מכן נמשכה אלימות מקומית וגלי פליטים לא זניחים.
ב-24 במרץ 2013 כיתרו מורדים את ארמון הנשיא בבנגי. בוזיזה ברח אל הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, והמדינה נכנסה לשלבי סכסוך חדשים.
לפני הרבה שנים, בין 1000 לפני הספירה ל-1000 לספירה, אנשים התיישבו במקום היום. הם דיברו שפות שונות. חלקים התיישבו ליד הנהרות.
במאה ה-19 הגיעו סוחרים מחוץ לאזור. אחרי 1850 הגיעו גם סוחרי עבדים. בין 1860 ל-1910 רבים הוצאו מאזורם ועזבו את השטחים.
בסוף המאה ה-19 הגיעו כוחות צרפתיים. סאבורגנאן דה בראזא פתח מושבה בבנגואי ב-1889. צרפת חילקה זכויות לחברות והן דרשו עבודה ותשלומים מהאנשים המקומיים.
חברות ושלטונות השתמשו בכוח כדי לכפות עבודה. יש דוגמאות להתנגדות מקומית, כמו המרד של הקונגו-ווארה ב-1928. בשנות ה-30 החלו לגדל כותנה וקפה ולחפש יהלומים.
אחרי מלחמת העולם השנייה קיבלה המושבה מעמד פוליטי שונה. ב-1 בדצמבר 1958 קיבלה אוטונומיה. ב-13 באוגוסט 1960 קיבלה עצמאות.
ב-1965 ז'אן-בדל בוקאסה לקח את השלטון בכוח. בוקאסה הכריז על עצמו קיסר ב-1976. בשלטונו היו פגיעות בזכויות אנשים. ב-1979 הודח בוקאסה וחזר דאקו לשלטון. ב-1981 הופל דאקו על ידי קולינגבה.
בשנות ה-90 אנשים וארצות אחרות לחצו על השליטים לעשות בחירות. ב-1993 התקיימו בחירות חופשיות.
פאטאסה ניצח בבחירות 1993. בתקופתו היו מאבקים ומרד. ב-2002 פרנסואה בוזיזה הדיח את פאטאסה.
בוזיזה הוביל ממשלה חדשה. ב-2004 אושרה חוקה חדשה. ב-2005 הוא ניצח בבחירות. עדיין היו חלקים לא יציבים במדינה ופליטים רבים.
ב-24 במרץ 2013 לקחו מורדים את ארמון הנשיא בבנגי. בוזיזה ברח למדינה שכנה. מאז יש קונפליקטים נוספים.
תגובות גולשים