האזור שנקרא היום ירדן נכלל בסהר הפורה. הפעילות האנושית בו החלה כבר בתקופת האבן הקדומה. נמצאו כלים מאבני צור ובזלת. בתקופת האבן החדשה התיישבו אנשים בכפרים קבעים, גידלו דגנים ובייתו עבידות. שינוי אקלימי בין 6500 ל-5500 לפנה"ס צמצם את ההתיישבות במדבר. בין 5500 ל-4500 לפנה"ס הוכנסו שיטות קדרות ממסופוטמיה. אתר עין ע'זאל הוא מהמרכזיים; בפסל שנמצא בו מתואר כנראה דמות אישה שגילה מוערך בכ-8,000 שנים.
בתקופת הכלקוליתיות החלה טובה של נחושת לייצור כלי עבודה ונשק. בכפרים כלקוליתיים וברונזיים נבנו מבנים מלבניים, מערכת כלכלית של חקלאות ורעיית צאן, ובאזורים מסוימים נבנו ביצורים ומערכות מים.
המסחר עם מצרים ומסופוטמיה השפיע רבות על התרבות והטכנולוגיה. לקראת סוף האלף השלישי לפנה"ס חלק מהערים הנטשו לטובת ישובים קטנים ורעיית צאן, ייתכן שבגלל שינויים אקלימיים ונסיבות פוליטיות. בתקופה הביניימית התגברו הגלויים וההגירות, והברונזה שהתפתחה אפשרה כלי עבודה חזקים יותר. באתרי מרכזיים הופיעו ביצורים וחומות עבות, למשל בפלה וג'בל אלקלעה.
בין 1200 ל-332 לפנה"ס נוסדו במזרח הירדן ממלכות עמון, מואב ואדום. שפותיהן שמיות וקרובות לעברית המקראית. בירת עמון הייתה רבת-עמון (עמאן של היום); מואב ישבה באזור ממזרח לים המלח; אדום בשפלת הערבה. מצבת מישע מהמאה ה-9 לפנה"ס מתעדת את ניצחונותיו של מלך מואב ומספקת עדות חוץ-מקראית חשובה.
במאה ה-8, 7 לפנה"ס נכבשו חלקים על־ידי האשורים. לאחר מכן השלטון עבר לבבלים ולאחר מכן לפרסים וההלניסטים. בהשפעת הכיבוש הרומי באזור איבדו חלק מהממלכות את עצמאותן ונטמעו בתרבות הרומית.
ב-332 לפנה"ס נכבש האזור על ידי אלכסנדר הגדול. אחריו שלטו יורשיו ההלניסטים, ובאזור חיו יהודים, יוונים, ערבים ועמונים. הנבטים, שבאו מדרום-מזרח, ביססו ממלכה עצמאית ובירתם פטרה הפכה מרכז מסחר חשוב. הרומאים שלטו מ-63 לפנה"ס והקימו פרובינקיות, ובהן פרובינקיית ערביה. ערים הלניסטיות ורומיות, כמו ג'רש ופלה, קיבלו מעמד עירוני והשתלבו ברשת הדקאפוּליס.
הביזנטים שלטו לאחר החלוקה של האימפריה הרומית, ובתקופתם הוקמו כנסיות רבות. פטרה דעכה עם שינויי דרכי המסחר ורעידות אדמה.
עם כיבושי האסלאם הצטרף האזור לאימפריה האומיית, ומאוחר יותר לעבאסית. בתקופה האומיית הופיע השם 'אלאורדון' על מטבעות, וממצאים אחרים מעידים על שימוש בשם ירדן כבר במאות הראשונות לאחר הספירה. לאחר שקיעת בית עבאס עברו שליטה באזור סדרה של כובשים, כולל צלבנים, איובים, ממלוכים ומאוחר יותר העות'מאנים.
בתום מלחמת העולם הראשונה ובתהליך מפורט של פשרה בין הבריטים והצרפתים נוצרה האמירות ההאשמית של עבר הירדן ב-1921, בראשות השושלת ההאשמית. הקמתה של האמירות לא נבעה מתנועת לאום פנימית רחבה, אלא ממסמכים והסכמות בין המעצמות לבין השושלה ההאשמית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה קיימו הבריטים שיחות עם שריף חוסיין. הח교 המכתבים בין הינדרי מקמהון לחוסיין הבטיחו תמיכה ערבית במרד בתמורה להכרה בריבונות חלקית. בסוף המלחמה ובכינוסי קהיר סוכם על מלכות לעבדאללה והענקת שטחים כעתודה לשושלת.
האחראיות הבריטית במנדט אפשרה את יצירתה של ישות אוטונומית שהיא האמירות ההאשמית של עבר הירדן. השטח הורכב מאזור צפוני צמוד לסוריה ומהדרום השבטי והבדואי, מה שהקשה על יצירת זהות לאומית אחידה.
הלגיון הערבי הוקם בשנת 1921 במעורבות קצינים בריטים. הוא קיבל מימון בריטי וגיוס חובה. הלגיון שימש ככלי לאינטגרציה חברתית; גיוס החובה שילב בחייליו קבוצות שונות ותרם לבניית זהות ירדנית.
בני השבטים הבדואים הדרומיים גויסו ללגיון. הגיוס העניק להם פרנסה והוביל לנאמנות מול המלוכה. בדומה לציפיות הבריטיות, רבים מהבדואים השתלבו ואף קודמו בתפקידי קצונה.
במלחמה העמיקה הזהות הירדנית. הבריטים חיזקו את הלגיון והרחיבו את תמיכתם. לאחר המלחמה קיבלה האמירות עצמאות פורמלית ב-1946 והפכה לממלכה הירדנית ההאשמית.
הדיפלומטיה הבריטית וסידורי מנדט עיצבו את גבולות האמירות. בוועידת קהיר ומקורות דומים הוחלט על העמדת עבדאללה כמנהיג. הקמת המדינה הירדנית בנוסח זה לא נבעה מפעולה פנימית רחבה.
ב-1948 פעל המלך עבדאללה לתמוך בכוחות הערביים ולקדם את שאיפתו לסיפוח שטחים נוספים מארץ ישראל. במהלך הקרבות נכנס הלגיון הערבי לקרבות בשטחי ארץ ישראל. בסופו של דבר הפכה המדיניות הירדנית לסיפוח הממשי של אזור יהודה ושומרון.
ב-1950 הכריזה ירדן על איחוד שתי גדות הירדן למדינה אחת, וקיבלה את יהודה ושומרון תחת סמכותה. נתינת אזרחות פלסטינית ולחלקם זכויות הצבעה הייתה חלק מהמדיניות, אך ייצוג פוליטי הוגבל במבנים ממשלתיים.
עבדאללה נרצח ב-1951. יורשיו היו טלאל ומשם חוסיין. חוקת 1952 נחקקה תחת טלאל. חוסיין עלה לשלטון ב-1953 והמשיך מדיניות של שילוב מדוד של הפלסטינים בממלכה.
ב-1967 איבדה ירדן את הגדה המערבית וירושלים למלחמה קצרה עם ישראל. אובדן השטחים השפיע קשה על הכלכלה והזהות. בעקבות המלחמה התגברו השסעים הפנימיים ומעמד אש"ף התחזק. קשיים פוליטיים אלו הובילו למשבר אלים בין הממשלה והארגונים הפלסטינים.
ב-1970 פרץ עימות אלים בין הצבא הירדני לארגונים הפלסטינים. הסכסוך החל בעקבות משבר בפיקוח ובשאלת ניהול הפעולות הפוליטיות והצבאיות. בסוף 1971 הוכרע המאבק לטובת הצבא, והרבה ממנהיגות הארגונים עזבה את המדינה.
עם הזמן התחזקה מעמדת אש"ף כייצוג הפלסטינים. ב-1988 הכריז המלך חוסיין על ניתוק הזיקות המשפטיות והמנהליות בין ירדן והגדה המערבית. מאז ירדן והגדה נחשבו על ידי ירדן לשתי ישויות נפרדות.
חוסיין מינה את בנו עבדאללה ליורש. עבדאללה השני עלה לשלטון ב-1999. הוא מקדם מדיניות מתונה ופרו-מערבית, ושומר על יציבות השושלת. בשנות ה-2000 התחזקו גם המפלגות האיסלאמיות בבחירות, והועלו סוגיות חברתיות וכלכליות חדשות.
אזור ירדן יש קולות של אנשים כבר אלפי שנים. במקומות שונים נמצאו כלי אבן. בני אדם החלו לגור בכפרים ולגדל תבואה.
מאוחר יותר השתמשו בארץ בכלי מתכת חזקים יותר. נבנו כפרים עם חומות כדי להגן על התושבים.
לפני זמן רב התפתחו שלוש ממלכות בעבר הירדן: עמון, מואב ואדום. כתובת אבן של מישע מספרת על מאבק בין ממלכות.
אלכסנדר הגדול הביא תרבות יוונית. תושביה של ירדן כללו קבוצות שונות. הנבטים בנו את העיר הגדולה פטרה. הרומאים שלטו והקימו ערים כמו ג'רש.
בהמשך נכנסו המוסלמים לשטח. השם "אלאורדון" הופיע על מטבעות באותה תקופה. אחר כך שלטו פה העות'מאנים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הבריטים עזרו להקים אמירות ב-1921 בראשות משפחה המלכותית ההאשמית. הלגיון הערבי נוצר כדי לשמור על המדינה.
בשנת 1948 התרחשה מלחמה. הירדנים לחמו והרחיבו את שטחן. ב-1967 ירדן הפסידה את הגדה המערבית וירושלים במלחמה קצרה.
בשנים 1968, 1971 היו עימותים קשים בין הצבא הירדני והארגונים הפלסטינים. הקרב הגדול נקרא ספטמבר השחור.
ב-1988 ביטל המלך חוסיין את הקשר החוקי בין ירדן והגדה. ב-1999 עלה לשלטון עבדאללה השני. הוא מנסה לשמור על שקט ועל חברות במדינה.
תגובות גולשים