היסטוריה של סרביה

סרביה היא אזור בבלקן שבו התיישבו סרבים מהמאה ה-7. היא הייתה מדינה עצמאית בין המאה ה-10 למאה ה-14, ובמאה ה-15 נכבשה על ידי העות'מאמנים. במאות ה-19 ו-20 חל מסלול של אוטונומיה, עצמאות ואיחודים: נסיכות אוטונומית (1817, 1878), עצמאות מלאה ב-1878, ואחר כך חלק ממדינה גדולה יותר שהפכה ליוגוסלביה ב-1918. במאה ה-20 חוותה סרביה כיבוש נאצי, הקמה של רפובליקה סוציאליסטית בתוך יוגוסלביה ותהליך של פירוק שהסתיים בעצמאות ב-2006.

הסרבים נכנסו לאזור במאה ה-7 והתנצרו, כלומר קיבלו את הנצרות. במאות הביניים קמו מדינות סרביות מוקדמות ברשקה ובזטה. השושלת החשובה ביותר הייתה שושלת נמאניץ', בראשות סטפאן נמאניה, שהביאו לתקופה של צמיחה ויצירה תרבותית ארוכה.
סטפאן נמאניה הותיר יורשים בולטים: בנו סטפאן הוכתר למלך ב-1217, ובנו הצעיר רסטקו הפך לנזיר ונקרא סאבה. סאבה טיפל בארגון הכנסייה הסרבית וקיבל מעמד אוטונומי לכנסייה ב-1219; זה העניק לסרביה עצמאות דתית ומדינית.
המאות שאחר כך סימנו עלייה ונפילה של ממלכת סרביה. בתקופת סטפאן דושאן באמצע המאה ה-14 הגיעה המדינה לשיאה. דושאן הרחיב את הטריטוריה שלו וחוקק קוד משפטי חשוב שנקרא "דושאנוב זאקוניק" (1349).

בקרב קוסובו ב-1389 נפגעה התמוטטות הכוח הסרבי מול העות'מאנים, ובמהלך המאה ה-15 איבדה סרביה את עצמאותה. העות'מאנים שלטו באזור כמעט חמש מאות שנה. בתקופה זו רבים מהסרבים עברו מהערים אל ההרים כדי לשמור על החיים והדת. גלי מרידות וחבלי הגירה חזרו שוב ושוב, ובמהלכם היו גם סנקציות ונקמות מצד השליטים.

סרביה קיבלה אוטונומיה בשתי מהפכות גדולות ב-1804 וב-1815. בלגרד נשארה בשליטה עות'מאנית עד 1867. ב-1878 הוכרה עצמאותה. ב-1882 הוכרזה מלוכה.
המדינה נותרה ברובה חקלאית, אך בתקופה זו גדל מספר התושבים והערים. פוליטיקה פנימית אופיינה במאבקי שושלות בין אוברנוביץ' לקאראג'ורג'ביץ'.

ב-28 ביוני 1914 נרצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד בסרייבו על ידי גברילו פרינציפ. האירוע הוביל לפירוץ מלחמת העולם הראשונה. סרביה עמדה בפני פלישות שונות וספגה אבדות כבדות, כולל מגפות וטלטלות צבאיות. בסוף המלחמה הוקמה ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים ב-1918.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נוצרה יוגוסלביה המאוחדת ב-1918. המתח הפנימי בין קבוצות לאומיות המשיך, והמלך אלכסנדר הראשון הנהיג משטר מרכזי ב-1929 כדי לנסות לייצב את המדינה. ב-1934 נרצח המלך בחו"ל, דבר שהעמיק את הקשיים הפוליטיים.

ב-1941 פלשו מדינות הציר ליוגוסלביה ופירקו אותה. חלקים נודעו כמדינות בובות, וחלו פשעים נגד אוכלוסיות אזוריות. משטר האוסטשה בקרואטיה ביצע רצח עם במהלכו נהרגו עשרות רבות של אנשים, ובתגובה גדלה ההתנגדות הפרטיזנית בראשות יוסיפ ברוז טיטו. הפרטיזנים שיחררו את סרביה לקראת סוף המלחמה.

לאחר המלחמה הקים טיטו מדינה פדרלית סוציאליסטית שכללה שש רפובליקות, ביניהן סרביה. יוגוסלביה עברה תיעוש והשתתפה בתנועת המדינות הבלתי-מזדהות במלחמה הקרה. חוקת 1974 העניקה סמכויות רחבות לרפובליקות ואזורי אוטונומיה.

בשנות ה-90 התפרקה יוגוסלביה. מדינות רבות הכריזו על עצמאות. סרביה התאחה תחילה עם מונטנגרו, ואז נפרדה ב-2006 והחלה להתנהל כמדינה עצמאית. בשלהי המאה ה-20 התרחשו עימותים קשים, ובמהלך מלחמת קוסובו ב-1999 התערבה נאט"ו באזור. מאז הוגשו בקשות להסגרים לבית הדין בהאג; חלק מפושעי המלחמה הוסגרו ב-2007 וב-2011.

סרביה היא ארץ בבלקנים. אנשים סרבים הגיעו לשם במאה ה-7. מאוחר יותר הם קיבלו את נוהגי הנצרות, דת הנוצרים.

בימי הביניים קמו מלכים חשובים. סטפאן נמאניה היה מנהיג גדול. בנו סאבה (נזיר, אדם שוויתר על חיים שרש) עזר לכנסייה הסרבית לקבל מעמד עצמאי. תקופת השיא הגיעה בתקופת סטפאן דושאן במאה ה-14.

בשנת 1389 קרה קרב גדול בקוסובו. העות'מאנים, כוח משטחים גדול, ניצחו. במאות הבאות סרביה הייתה תחת שלטון העות'מאמנים כמעט חמש מאות שנה. הרבה אנשים עברו להרים כדי להמשיך בעבודת חקלאות ולשמר את מסורתם.

במאה ה-19 היו שתי מהפכות (1804 ו-1815). אלה קירבו את סרביה לעצמאות. ב-1878 הוכרזה עצמאות מלאה. במלחמות והבטים מדינית, סרביה גדלה והפכה למלוכה.

ב-1914 נרצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד בסרייבו. האירוע הזה גרם לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. אחרי מלחמה זו הופיעה יוגוסלביה ב-1918, מדינה שהכילה סרבים ושכנים אחרים.

ב-1941 פלשו כוחות נאצים ליוגוסלביה. חלקים של המדינה הופכו למדינות בובות. היו פשעים קשים נגד אוכלוסיות אזוריות. אנשים רבים התגייסו לפרטיזנים, קבוצת לוחמים שהנהיג יוסיפ ברוז טיטו. הפרטיזנים שחררו חלקים מהארץ וסידרו מדינה חדשה אחרי המלחמה.

בשנות ה-90 יוגוסלביה התפרקה. מדינות חדשות קמו. אחרי מלחמות קשות, סרביה וחברתה מונטנגרו נפרדו ב-2006. מאז סרביה היא מדינה עצמאית.