היסטוריה של קנדה מכסה יותר מ‑14,000 שנים, מאז הגיעו בני האדם הראשונים לאזור בדרך שעברה את מצר ברינג.
לפני אלפי שנים התיישבו באזורים שונים של קנדה קבוצות ילידות רבות. שמות מקובלים לקבוצות אלה היום הם «האומות הראשונות» (עמים ילידים מקומיים). חלקם היו ציידים-לקטים, אחרים פיתחו חקלאות ושיטות יישוב קבע. יש עדויות ארכאולוגיות לאתרים בני אלפי שנים, למשל בטריטוריית יוקון, ולתרבויות בארקטיקה שקדם להן קיבלו שם תרבות דורסט.
העדות האירופית הראשונה מגיעה מסאגות איסלנדיות: ויקינגים הגיעו לאזור סביב שנת 1000. אתר ארכאולוגי בל'אנס או מדוז בניופאונדלנד מוכיח התיישבות ויקינגית קצרה.
במאה ה‑15 וה‑16 הגיעו חוקרים אירופאים מחיפוש המעבר לאסיה. ג'ון קבוט נחת ב־1497 בחוף מזרח ניופאונדלנד בשם מלך אנגליה. אחריו הגיעו חקרים ויהא כוחי דיג וסחר.
הצרפתים חקרו והתיישבו בעיקר סביב נהר סנט לורנס. ז'אק קרטייה חקר את הנהר במאה ה‑16, וסמואל דה שמפלן יסד את קוויבק סיטי ב־1608. מונטריאול הוקמה ב‑1642. ההתיישבות הצרפתית התבססה על סחר פרוות ובני ברית מקומיים.
היחסים עם שבטי האירוקוי היו מתוחים, והעימותים סביב המסחר והאדמות כונו לעתים "מלחמות הבונים". בתחילת המאה ה‑18 הלחימה בין צרפת ובריטניה על השליטה בצפון אמריקה התגברה.
מאמצע המאה ה‑17 ועד אמצע המאה ה‑18 ניהלו בריטניה וצרפת סדרת עימותים קולוניאליים. המאבק הגיע לשיאו במלחמת שבע השנים (1756, 1763). ב‑1763 חתמה צרפת על חוזה פריז וויתרה על רוב מושבותיה בצפון אמריקה לטובת בריטניה.
אחרי 1763 נשארו באזור מושבות בריטיות. הבריטים נתנו חוקים מסוימים לתושבים הקנדיים־צרפתים, למשל חוק קוויבק של 1774 שאפשר שמירה על הדת והחוק הצרפתי באזורים מסוימים.
המהפכה האמריקאית והזרם הגדול של פליטים נאמנים לכתר (Loyalists) שינה את ההרכב הדמוגרפי. במחצית השנייה של המאה ה‑18 והראשונה של המאה ה‑19 הוקמו ישויות מנהליות חדשות, והתקיימו מאורעות כמו מלחמת 1812 מול ארצות הברית.
בשנת 1837 פרצו התקוממויות במדינות קנדה העליונה והתחתונה. בעקבותיהן שוקל שינוי בשלטון המקומי, ובהמשך הותאם שלטון מקומי ונרקם תהליך איחוד.
הבריטים והחברות המסחריות חקרו והרחיבו את השליטה מערבה. חוקרים כמו אלכסנדר מקנזי הגיעו לחוף הפסיפי. חברות הפרוות, בראשן חברת מפרץ הדסון, שלטו בשטחים נרחבים עד להקמת מושבות בריטיות במערב.
גילוי זהב בקלונדייק לקראת סוף המאה ה‑19 הביא גל מהגרים מהיר. קולומביה הבריטית ואי ונקובר הפכו למושבות בריטיות ונוספו לקונפדרציה מאוחר יותר.
בשנת 1867 חוקק חוק צפון אמריקה הבריטי שאיחד ארבע מושבות לפרלמנט קנדי חדש. ביום 1 ביולי 1867 הוקם הדומיניון של קנדה, ציון הולדת המדינה המודרנית.
לאחר מכן רכשה הממשלה הקנדית את שטחי חברת מפרץ הדסון, קבעה טריטוריות חדשות ודאגה להרחבת מסילות ברזל ומושבות. הוקמו פרובינציות נוספות, כגון מניטובה (1870), קולומביה הבריטית (1871), אלברטה וססקצ'ואן (1905).
בקנדה נוצרה זהות לאומית חזקה לאחר ההשתתפות במלחמת העולם הראשונה. החוק הבריטי של 1931 (חוק וסטמינסטר) העניק סמכויות עצמאיות רבות לדומיניון.
במלחמת העולם השנייה השתתפו כוחות קנדים בזירות שונות. יותר ממיליון קנדים שירתו, וכ‑45,000 נהרגו.
לאחר המלחמה חלו שינויים חברתיים וכלכליים. ניופאונדלנד הצטרפה לקנדה ב‑1949. דגל העלה האדר אומץ ב‑1965. גם מדיניות ההגירה השתנתה, וקנדה קלטה מהגרים ממגוון רחב יותר של מדינות.
החל משנות ה‑50 וה‑60 האתגרים הפוליטיים והחברתיים כללו את המאבק על זכויות האוכלוסיות הילידיות, סוגיות ארקטיות, ושינויים בקוויבק. בשנות ה‑60 התחוללה המהפכה השקטה בקוויבק, מהלך מודרניזציה שהרחיק את הכנסייה מהרשויות הציבוריות וחיזק תחושת זהות פרנקופונית.
המהפכה השקטה הובילה לעליית התנועה הלאומית בקוויבק ולחיזוק רעיונות על ריבונות. בשנות ה‑70 קמה מפלגת קוויבק והתרחשו פרקים מתוחים כולל משבר אוקטובר 1970.
הקנדים המשיכו לפתח מוסדות בין‑לאומיים, לשפר זכויות אזרח ולבחון יחסי קנדה עם המונרכיה הבריטית. בשנת 1982 בוטלה התלות המשפטית של קנדה בבריטניה עם העברת חוקי חוקה חדשים, ובכך הושלמה עצמאותה החוקתית.
סיכום עקרוני: ההיסטוריה של קנדה היא סיפור על מתיישבים ילידים ותהליכי קולוניזציה, מלחמות בין מעצמות, איחוד פוליטי, התפתחות מדינה מודרנית והתמודדות עם זהויות שונות בתוך חברה רב‑תרבותית.
קנדה היא ארץ עם היסטוריה ארוכה ביותר. אנשים גרו בה לפני יותר מ‑14,000 שנים.
לפני באו הילדים הראשונים שחיו מקולקלים. אלה היו עמים ילידים. הם צדו, דגו וגידלו חלק מהצמחים.
לפני כ־1,000 שנים הגיעה קבוצה של ויקינגים לבחוף ניופאונדלנד. הם בנו מקום קטן שנמצא היום כאתר ארכאולוגי.
מאוחר יותר, במאות ה‑15 וה‑16, הגיעו אירופאים נוספים. ג'ון קבוט הגיע ב‑1497 לחוף המזרחי.
הצרפתים בנו יישובים ליד הנהר סנט לורנס. סמואל דה שמפלן הקים את קוויבק ב‑1608. מאוחר יותר הוקמה מונטריאול.
הצרים והבריטים התווכחו על האדמה. ב‑1763 צרפת ויתרה על רוב השטחים לבריטניה.
בשנת 1867 התחברו כמה פרובינציות וקמו כמדינה אחת. חגגו את זה ב‑1 ביולי, היום שנקרא כיום קנדה.
לאחר מכן הארץ התרחבה מערבה. נוספו פרובינציות חדשות כמו מניטובה וקולומביה הבריטית.
במאה ה‑20 קנדה השתתפה בשתי מלחמות עולם. אחרי מלחמות אלה קנדים רבים חשים גאווה לאומית.
בשנת 1965 אומץ דגל עלה האדר, עם עלה אדום במרכז.
קנדה נוצרה משילוב של עמים ילידים, מתיישבים צרפתים ובריטים ומהגרים אחרים. לאורך השנים נבנו ערים, מסילות ברזל וחוקים חדשים. היום קנדה מדינה גדולה, רב‑תרבותית ושומרת על זכויות שונות של תושביה.
תגובות גולשים